וישלח תשפ"ו

בידיים שלך
בפרשת ויצא מסופר על סולם יעקב. המדרש מספר שמטרוניתא שאלה את ר' יוסי מה עושה הקב"ה עכשיו? ענה ר' יוסי שהוא "עושה סולמות". המדרש מסביר, שבאמצעות הסולמות הקב"ה מעלה אנשים או מוריד אותם. אפשר להוסיף, שעל ידי הסולם אפשר להיות מלאך ולהתקדם, אבל אפשר גם לרדת ולהתדרדר למטה. הבחירה החופשית היא מתנה שהקב"ה נתן לנו. משמעות הדברים במילים אחרות היא, ש'הכדור נמצא במגרש שלנו' (סעוד"ש עם פ"ש, ויצא).

ויפגע במקום ההוא
חז"ל כתבו שיעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית, מהפסוק: "ויפגע במקום ההוא" ואין פגיעה אלא תפילה (ברכות כו,ב). יש כאן רמז לאדם שיתרכז בתפילתו כמו אדם שיורה חיצים ורוצה לפגוע במטרה. כמו כן יעקב אבינו אמר: 'אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי' הסביר האונקלוס שהכוונה לתפילות ובקשות, וככל שמושך יותר את הקשת, כך החץ מגיע יותר רחוק, כך ככל שהמתפלל מתכוין כוונות טובות בתפילה, התפילה עולה גבוה עד כסא הכבוד ומתקבלת יותר. (דבש וחלב ב ויצא).

חירש או אילם המתקשר באמצעות שפת הסימנים
במקורות חז"ל, חירש שאינו שומע ואינו מדבר נחשב כמי שאין בו דעת ולכן פטור מכל המצוות (חגיגה ב,ב). כיום, בזכות שפת הסימנים חירשים יכולים להבין ולתקשר ברמה גבוהה. ולכן רבים הפוסקים החשיבו את אותם חירשים המתקשרים בשפת הסימנים כפיקחים, שהרי 'השכל לא נתון דווקא בין מיתרי הקול' ולכן חייבים בכל המצוות (מנחת אשר ג,יא). יש שהסתפקו בדבר, שהרי לפי פשט הפוסקים חירש אינו בר דעת ולא יועיל מה שילמדוהו לדבר (דברי מלכיאל ו,לה).

בובה בצורת אדם
דנו הפוסקים האם מותר להחזיק בובה שלימה שכן, אסור לעשות דמויות של שמשים בשמים וכן אסור להשהות דמות כזאת, שלא יחשבו שזהו עבודה זרה (ע"ז מג,ב). הצדדים להיתר: א. אין איסור בעשיית צורה לא שלימה (שו"ע יו"ד קמא,ז). ב. בזה"ז לא רגילים לעבוד לבובות אין בזה חשד (חכמ"א כלל פה,א; יחו"ד ג,סד). יש שהחמירו בבובות שלא לעשותם (פת"ש יו"ד קמא,יא). או לפגום בצורתם (שבט הלוי ז,קלד).

אוכל לא כשר בשעת מלחמה
הלכה היא, שחיילים שנכנסו וכבשו מקום של גוים, אם הם רעבים ואין להם מה לאכול, אלא מאכלות אסורות, מותר להם לאכול אפילו נבלות וטרפות וכו' (רמב"ם מלכים ח,א). כוונת הרמב"ם להרחיב את גבולות 'פיקוח נפש', כך שלא יצטרכו הלוחמים לדקדק בגבולות הסכנה (רבנות הצבאית ד,ד).

ברכת הלחוח
לחוח נעשה מבלילה רכה של קמח והוא נשפך על מחבת עם מעט שמן או ללא שמן. כתב השו"ע שכל דבר שבלילתו רכה מברכים עליו מזונות, ולעניין קביעות סעודה השו"ע מחלק בין 'טרוקנין' כלומר דבר שהוא עבה לבין 'טריטא' שהוא דבר דק (שו"ע או"ח קסח,טו). והוא הדין לעניין 'לחוח', יש אומרים שבלחוח עבה כשמונה מלימטרים ברכתו מזונות ואם קבע עליו סעודה מברך המוציא ואם הלחוח דק כשלשה מ"מ ברכתו מזונות אפילו אם קבע עליו סעודה. ואם הוא בין שלשה לבין שמונה יחמיר ויאכלנו בתוך הסעודה(שו"ע המקוצר א לד,יא), ויש אומרים שברכתו מזונות ובברכה האחרונה יברך מעין ג'. בקביעות סעודה יחמיר לאכלנו בסעודת פת אא"כ נעשה בכירה שטוחה שאז תמיד יברך מעין ג' (ברכת ה' ב ב,טז; הלכה ברורה ח קסח,כח). לפענ"ד, תמיד מברכים על לחוח מזונות וברכה אחרונה מעין ג' גם בקביעות סעודה (הרב הלוי).

הנחת חמין על הפלטה מערב שבת
מותר להניח מערב שבת סיר עם חמין שלא התבשל כלל על גבי אש, אף שהולך ומתבשל מאליו בשבת (שבת יח,ב). אמנם אין להרים את מכסה הסיר בשבת עד שהאוכל שבו יהיה מבושל לגמרי, ואם הרימו את מכסה הסיר והאוכל לא התבשל כל צורכו – אסור להחזיר את מכסה הסיר למקומו, משום שגורם בכך תוספת וזירוז בישול (שו"ע או"ח רנז,ד).

לבנה המכוסה כולה בעננים לעניין ברכה
על פי הפשט, ניתן לברך על הלבנה אם ניתן ליהנות מאורה על הקרקע ולכן אם הלבנה מכוסה בענן דק ניתן לברך עליה, אך אם היא מכוסה בענן עבה אין לברך עליה (משנ"ב תכו,ג). יש שכתבו שאפילו בענן דק לא יברך (מורה באצבע ו,קפד), ויש שכתבו שהכוונה היא רק לכתחילה (חזו"ע חנוכה, עמ' שכב). אנו חוששים ונוהגים שלא יהיה אפילו ענן דק על הלבנה. כל זה בתנאי שנשארו מספיק ימים לברך לבנה ואם נמצאים בסוף הזמן של 'ברכת הלבנה' ובימות החורף סומכים על הפשט ומברכים על הלבנה אפילו יש עליה ענן דק (הרב הלוי).

ברכת לבנה על לבנה שחלקה מכוסה
מסופר על אחד הראשונים שבירך כשהלבנה היתה במקצתה מכוסה (לקט יושר א ע,א). כתבו האחרונים שמסתבר שניתן לברך על הלבנה כשמקצתה מכוסה בעננים או בדברים אחרים (הליכות שלמה טו,יב). יש אומרים שלכתחילה ימתינו עד שתהיה הלבנה נקיה בלא שום כיסוי, כדי שיהיה ניכר חידושה, שכן אין זה עדיף מלברך על לבנה המכוסה אפילו בענן דק (אליבא דהלכתא פ). לפענ"ד, אם חלק מהלבנה מכוסה לכתחילה ימתין לברך שתהיה נקיה לגמרי אלא אם כן לא נשאר זמן, אזי יברך כשהלבנה מכוסה חלקית (הרב הלוי).

תפילת רחל אמנו
מבואר במדרש, כי בעת חורבן ביהמ"ק, באו האבות לפני השי"ת, והאריכו בתחנותיהם, אך לא נענו, כי אם אל תפילתה של רחל אמנו. וכן במדרש: למה נקברה רחל בבית לחם בדרך אפרת? שגלוי וצפוי לפניו שסוף ביהמ"ק ליחרב ובניו עתידים לצאת בגולה, וכיון שהם הולכים בדרך הם באים ומחבקים קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקב"ה ומיד הקב"ה שומע בקול תפילתה: "ויש תקוה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם". מלשון הכתוב 'מבכה' שנאמרה בלשון הווה, יש לדייק שרחל אמנו עדיין מבכה על בניה כי מאנה להתנחם מאז ועד עתה בבכי ובדמעות עבור כלל ישראל (מבשר טוב, עמ' קי).