נצבים - וילך תשפ"ו

עבודת המידות

אומר הגר"א שכל אדם נולד עם מזג שונה, כמו אדם שקונה סוס, יש אחד שהתמזל מזלו וזכה לסוס ממושמע וטוב, ויש אדם שמקבל סוס פראי וצריך להשקיע כדי לאלף ולהרגיל אותו למשא ורכיבה. וזה גם ענין המידות שבאדם, יש אדם שנולד עם מידות וטבעים טובים של הסתפקות במועט, וכמעט שאין בו קנאה ותאוה וכדו', אדם כזה זכה והוא יכול לעבוד את ה' יותר בקלות. אבל יש אדם עם טבעים רעים ומידות רעות ותאוות, וגם הוא צריך לעבוד את ה' כי אין הוא פטור מזה, אבל עליו לטרוח ולעמול ולעבוד יותר קשה. הרמב"ם אומר שכל אחד צריך לדעת את המזג שלו ולפי זה לעבוד את ה' (מנחת שלום, תולדות).

מלוך על כל העולם כולו בכבודך

הבקשה היא שכח הממשלה יהיה שהבריות יכירו בכבוד ה' ויתנו לו את הממשלה ברצון ובשמחה, שגם לב העבד רוצה ושמח בה. ועוד כוונה למילה 'בכבודך' שהקב"ה נקרא מלך הכבוד כי הוא חולק מכבודו ליראיו, כמו שחלק למשה, הוא נקרא מלך וקרא למשה 'מלך', כך אנו מתפללים 'מלוך על כל העולם בכבודך' שיחלוק מכבודו לבריותיו (תפלת כל לב, עמ' שמד).

סוכה שדפנותיה מיריעות בד

[ללא חוטים או מוטות של לבוד]. כל החומרים כשרים לדפנות, ובתנאי שיעמדו ברוח מצויה (שו"ע או"ח תרל,א). בדורות האחרונים החלו לייצר 'סוכות לנצח' שהדפנות עשויות מיריעות בד עבה, יש פוסקים שפקפקו בכשרותן של הדפנות, משום שסוברים שהדפנות צריכות להיות יציבות ברוח ולא להתנדנד ולכן לא יברך על סוכה כזאת (יחו"ד ג,מו). יש מכשירים אם בעת הרוח המחיצות לא עולות מעל ג' טפחים מהקרקע או ממקום חיבורם, ואם היריעה מחוברת היטב מכל צדדיה אין חשש שהיריעה תתרומם לכן סוברים שאפשר לברך על סוכה כזאת (חזו"א או"ח עז,ו). _נפלענ"ד, שסוכה כזאת כשרה וכדעת החזו"א (הרב הלוי)._

כשרות כבד אווז

פיטום האווזים נועד כדי להגדיל את הכבד שהוא יקר, ולהשמינו ככל האפשר עד כדי שהכבד שוקל פי עשרה ממשקלו הרגיל. שיטת הפיטום בה מפטמים את האווז היתה באמצעות מקל שנכנס לתוך הוושט ובאמצעותו דוחסים תירס לתוך הוושט עם לחץ אויר. היום נעזרים במשפך עשוי גומי. לדעת השו"ע קוץ או נקב בוושט מטריף את העוף או את הבהמה אפילו שהנקב אינו מפולש והקוץ אינו עובר החוצה (שו"ע יו"ד לג,ט), לדעת הרמ"א, נקב פנימי בוושט שאינו מפולש ואינו חיצוני יש להכשיר אם אין ריעותא, ולכן נהגו לפטם את האווזים ועדיף שלא לבדוק את הוושט, אלא לסמוך על הרוב (רמ"א שם). בדורנו הפוסקים נמנעים ממתן הכשר 'מהדרין' למאכל המיוצר מאווזים מפוטמים משום שקשה לפטמם באופן שלא יגרום ל'טריפה ולחששות נוספים כמו צעב"ח, פטריות בוושט, טריפה פחות מי"ב חודש וכו' (צי"א יא,מט). בארץ נאסר הפיטום ונחשב כעבירה פלילית משום צעב"ח.

מצוות ביכורים

מצוות עשה להביא ביכורים למקדש, מצווה זו נוהגת רק כשבית המקדש קיים ובארץ ישראל בלבד (רמב"ם ביכורים ב,א). הביכורים באים משבעת המינים בלבד. הקרובים לירושלים מביאים אותם כשהם לחים ואילו הרחוקים מביאים את הביכורים כפירות יבשים. מהתורה אין לביכורים שיעור, אבל חכמים אמרו ששיעור הביכורים אחד מששים, ויכול לעשות כל שדהו כביכורים. הפרשת הביכורים נעשית כשהפירות מחוברים כאשר בעל הבית אומר 'הרי אלו ביכורים', ואם לא הפריש את הביכורים כשהם מחוברים הרי זה מפריש אותם אחר שיתלשו (רמב"ם ביכורים א,יט).

רצועות תפילין שחורות

הלכה למשה מסיני שרצועות התפילין תהיינה שחורות בצד החיצוני שלהם (שבת כח,ב). נוי לתפילין שכל התפילין יהיה בצבע שחור גם הבתים וגם הרצועה בחלק הפנימי (רמב"ם תפילין ג,יד). המנהג הרווח לצבוע בשחור רק את הצד החיצוני (תשובות והנהגות ב,כב). לכתחילה יהיה הצבע נספג בעור (פס"ת לג,ד). במקרה ויש נקודות לבנות ברצועה, כל שנראה כשחור באופן כללי הרי זה כשר, ויש כותבים להקל עוד שכל שרוב הרצועה שחורה, הרי זה כשר לברכה, ולכתחילה יש לצבוע (פס"ת לג,ו).

הורדת כבסים מהחבל בשבת

כביסה שהיתה יבשה בכניסת השבת, אין היא מוקצה וניתן להורידה מהחבל בשבת (שש"כ טו,יט), אם הכביסה היתה רטובה בכניסת השבת בבין השמשות וביום השבת היא התייבשה, יש אומרים שאם הבגד רטוב 'טופח עמ"נ להטפיח', הוא מוקצה משום שהתקצה בבין השמשות התקצה לכל השבת, ואין להורידו ולטלטלו בשבת (משנ"ב שח,סג), ויש אומרים שמותר לטלטלה ואין היא מוקצה: א. משום שיודע שזה יתייבש ואין האדם מסיח דעתו מהם. ב. כיון שמותר לטלטל בגד רטוב על ידי רבים אין בו משום מוקצה (לוית חן, לז). _לפענ"ד, כיוון שאין אדם מסיח דעתו מהבגד והוא יודע שהבגד יתייבש בשבת, הבגד אינו מוקצה ומותר להוריד אותו (הרב הלוי)._

התרת נדרים בערב ראש השנה

הלכה היא, שמנהג של מצווה, נעשה כנדר אם הורגל בו, או אפילו אם נהג פעם אחת כשחשב שינהג כן לעולם (משנ"ב תקצז,ו), לדוג' אדם שנהג לצום בערב ראש השנה (שו"ע יו"ד ריד,א). בסתם כך מנהג טוב שנהג ג' פעמים ולא אמר בלי נדר, יש לו תוקף של נדר (משנ"ב תקצז,ד). מנהג ישראל להתיר את הנדרים בערב ראש השנה, כדי להיכנס לראש השנה נקיים מהעוון של נדרים (של"ה יומא עמוד התשובה ב). יש נוהגים להתיר את הנדרים גם בערב כיפור בנוסף לאמירת 'כל נדרי' הנאמרת ביום הכיפורים.

תוקף התרת הנדרים בערב ראש השנה

התרת הנדרים מועילה לנדרים שאדם שכח שנהג, וכן מועילה למנהגים טובים שאדם נהג שלוש פעמים בלי לציין שהוא מקיימם בלי נדר, וכן מועילה לדברי מצווה שאדם קיבל על עצמו בלי לציין שקיבל בלי נדר (הליכות שלמה תשרי א,ט). נשים נהגו לסמוך על אמירת 'כל נדרי' ביום הכיפורים (הליכות שלמה תשרי א,י). נדרים שאדם זוכר שנדר, מדברי חכמים צריך לפרט את הנדר (שו"ע יו"ד רכח,יד), יש אומרים שההתרה מועילה גם לנדרים שהוא זוכר, הואיל והוא אומר ש'אין הוא מבקש התרה על מה שאין ראוי להתיר', ולכן בדיעבד 'התרת הנדרים' של ער"ה מועילה אף ללא פירוט הנדר (אור ישראל סא).

פרשות נצבים וילך מחוברות

לעולם פרשת נצבים נקראת קודם ראש השנה, כשחל ראש השנה ביום שני או שלישי, כשיש שתי שבתות בין ראש השנה לסוכות קרואים את פרשת נצבים לחוד ופרשת וילך לחוד, אך אם ראש השנה חל בשאר הימים קוראים פרשות נצבים וילך כמחוברות. סימן ב"ג המלך [ראש השנה], פ"ת וילך (שו"ע או"ח תכח,ד). כלומר פת מלשון לפתות ולחלק, או פת באפריקי זה שתיים (אמור ואמרת, בא).