בראשית תשפ"ו
חג האסיף תקופת השנה
לכאורה הקשר בין קריאת התורה של שבת חוה"מ סוכות לחג הסוכות היא מחמת ארבע מילים: "חג האסיף תקופת השנה" (שמות לד,כב). תקופה היא לשון מסיבה והקפה (רש"י שם), ואולי מכאן רמז לענין ריבוי ההקפות בסוכות, זהו מהות הימים – חזרת השנה בתחילת השנה הבאה. בשבת אין הקפות אלא שלזה קוראים וחג האסיף תקופת השנה מלשון הקפה, ובכלל 'שבעת ימים תחוג לה' ובכלל לשון תחוג - משמע שמחה הבאה על ידי ריקודים ומחולות (אספקלריא 136).
קול מבשר מבשר ואומר
הפסוק בישעיה "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב..." (ישעיה נב,ז). מדבר על בשורות טובות של גאולה, שלום וישועה ונאמר בהושענא רבה, שהוא יום של דין אחרון על המים. זהו רגע אחרון של סיום תקופת הדין שהחלה בראש השנה ונמשכה עד סוכות ויש בה תקווה לגאולה וברכה לשנה החדשה (במסילה נעלה א, עמ' 405).
תיקון רכב בחול המועד
תיקון רכב בחול המועד במעשה המוגדר כ'מעשה אומן' אסור לעשות למעט מקרים שזקוק לרכב מחמת בריאות, צרכי רבים, או שההימנעות מהתיקון עלולה לגרום להפסד וכן במקרה שבנוסף למחיר התיקון יידרש תשלום נוסף עבור 'גרר' לגרור את הרכב, שגם זה קשור בהוצאות כספיות ולכן מותר לתקנו במועד (חול המועד כהלכתו ז,עו). תיקון פשוט כגון תיקון תקר מכיוון שזה קשור בטרחה יתירה יעשה על ידי נכרי (חוה"מ כהלכתו ז,עז). החלפת צמיג לצורך נסיעה בחול המועד מותרת, יש מי שכתב שמן הראוי לעשותו על ידי נכרי ובכל אופן ישתדל לעשות זאת בצנעה (חוה"מ כהלכתו ז,עח).
הנחת תפילין בחוה"מ
בזוהר הקדוש החמיר מאד בהנחת תפילין בחול המועד, מאידך, על פי פשט התלמוד הבבלי והירושלמי יש להניח תפילין בחול המועד, המנהג בארץ ישראל בד"כ לא להניח תפילין בחוה"מ משום שבזוהר מפורש שלא להניח ומאידך בתלמוד לא מפורש (שו"ע ובית יוסף או"ח לא,ב; מנהג הספרדים, החסידים והנוהגים כהגר"א). יש נוהגים להניח בלי ברכה או שמברכים בלחש, ויש המתנים שאם חייבים להניחם יהיו לשם מצוה ואם לא, אז אינו רוצה לקיים בזה מצות הנחת תפילין (משנ"ב לא,ח). ותפילין דר"ת אין מניחים לכו"ע בחוה"מ (חול המועד כהלכתו ז,כט).
הקפות שמחת תורה
מנהג ההקפות בשמחה תורה הוא מנהג מאוחר ונזכר ברמ"א (תרסט,א) כהקפת הבימה בהושענא. יש נוהגים להקיף ג' פעמים ויש נוהגים להקיף ז' פעמים (משנ"ב תרסט,י), יש שלא קיבלו מנהג זה (פרנקפורט, דברי קהלת, עמ' 340). נהגו המקובלים, על פי האר"י לקיים הקפות במוצאי שמיני עצרת [הקפות שניות] ובארץ ישראל נהגו לעשות הקפות שניות עם כלי שיר כדי שיהיה ניכר שמוצאי יום טוב ולא יראו כמוסיפים יום טוב שני של גלויות (אורח משפט קמב).
השמחה בלימוד אחר החג
הגרש"ז אמר כמה פעמים לסובבים אותו ביום אסרו חג: 'אתמול הרבינו לשמוח עם התורה, אך היום השמחה יותר שלימה שוחזרים לאחר טרדת ימי החגים לשמוח בשמחת עסק התורה עצמה' (הליכות שלמה תשרי יב, הע' 86). אחר החג וחודש חשון יתאמץ ביראת שמים ותלמוד תורה לשמה, כי הוא תחילת השנה והוא סימן טוב לכל השנה, צריך להראות כי כל מה שעשה לא היה כמעמיד פנים (מורה באמצע ט, רחצ).
עבודת ה' אחרי החגים
יש שהורגש אצלם אימת הדין בכל השנה, וכך פירשו את הפסוק: "היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי, כל היום - איה אלהיך", שדוד התאונן ובכה, באמור אליו כל היום, פירוש כל ימות השנה ולא רק בעת התעלות הנפש 'איה אלהיך'. שבכל עת יהיה ניכר עליו אימת השי"ת אף בעת עסקו בצרכים הגשמיים. קדושת החגים אינם חולפים ועוברים, למרות שהחגים כבר עברו כי מועדי ה' ניתנו לבנ"י שבהם יתקדשו ויחליפו כח רוחני על כל השנה. "שלש רגלים תחוג לי - בשנה" פירוש שבכל השנה תהיה נרגשת קדושת חגיגת שלושת הרגלים (מילי דאבות, עמ' טו).
הרוצה לקחת מהגנב כסף שגנבו ממנו
הלכה היא, שאם אדם רואה שחבר שלו מחזיק בידו חפץ ששייך לו, מותר להוציא את זה ממנו בכוח אם אי אפשר באופן אחר, כגון שהגנב אלים (שו"ע חו"מ ד). במקרה וגנבו ממנו כסף, והוא רואה שטרות אחרים בשווי הגניבה, נחלקו האחרונים, האם רשאי להוציא ממנו כסף בשטרות אחרים: יש אומרים שכסף תמורת כסף נחשב כאותו חפץ, ולכן מותר להוציא שטרות כסף אחרים (רב פעלים ג,ה), ויש אומרים שאסור לגנוב שטרות אחרים, רק את אותו חפץ (ערוך השלחן חו"מ ד,א). לפענ"ד, ניתן לקחת שטרות כסף אחרים תחת שטרות הכסף שלקחו ממנו (הרב הלוי).
קינוח האף בקול רעש גדול
פעמים שכאשר אדם מצונן מאד ומגיע למקום ציבורי, כגון מקום עבודה או בית כנסת, צריך לקנח את אפו בצורה חזקה (עם רעש גדול), עדיף שילך לצד ויעשה כן ולא בפני אנשים, שכן לא נעים לאנשים לשמוע כן, ולכן עדיף שילך לצד, או לכל הפחות יסובב ראשו על דרך שאמרו: "כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם" זה הרק בפני חבירו ונמאס (הורים ומורים, בין אדם לחבירו טו; בצור ירום ט,לה).
ברכת מחיה המתים לרואה חבירו אחר י"ב חודש
חז"ל תיקנו לברך ברואה את חבירו אחר ל' יום 'שהחיינו' ואחר י"ב חודש 'מחיה המתים' (ברכות נח,ב; שו"ע או"ח רכה,א). ברכה זו נאמרת בשם ומלכות לפי הפוסקים (שו"ע או"ח רכה,א). יש אומרים שמברכים ברכה זו ללא שם ומלכות משום שגברה החנופה ויתכן והמברך לא באמת שמח בראיית חברו (פנים מאירות א,סו). יש שאמרו שעל קרוביו החביבים עליו יברך בשם ומלכות (ישכיל עבדי ח או"ח כה,ג).
ברכת מחיה המתים למי שהיה ידוע כחי
אדם שהיה ידוע כאדם חי כמו מי ששלח מכתב או באמצעים שונים יש שאמרו לברך רק שהחיינו בשם ומלכות ולא ברכת 'מחיה המתים', משום שברכת שהחיינו היא על השמחה בראיית הפנים, מה שאין כן ברכת מחיה המתים שהיא ברכה על התרת הספק אם היה חי (חזו"ע ברכות, עמ' תכו). ויש שאמרו שגם ברכת שהחיינו יברך ללא שם ומלכות משום סב"ל (משנ"ב רכה,ב). _אנו נוהגים שלא לברך בשם ומלכות גם בברכת 'מחיה המתים' וגם לא לברך שהחיינו אם קיבל ממנו מכתב או אות חיים (הרב הלוי)._
כל ההתחלות קשות
על הפסוק "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי" (שמות יט,ה). פירש רש"י שאם תקבלו עליכם את התורה, יערב לכם מכאן ואילך, שכל 'ההתחלות קשות' (מכילתא שבת פ"ז). ערבות התורה לא קלה, אלא רק אחר התחלה קשה וביטול כל הרצונות נעשה האדם בית קיבול לתורה ומוצא בה ערבות ותענוג (ספר זכרון יד משה, עמ' שמח).