האזינו תשפ"ו

זמן תפילות ובקשות

עשרת ימי תשובה, זה זמן של תפילות ובקשות. זמן שבו אפשר להשיג קרבת השם. בתפילות לקב"ה אנו יכולים לבקש כל דבר שרק נרצה. בד"כ אנו מבקשים בריאות, שפע, פרנסה טובה, אהבה, שלום והצלחה וכל החוסרים שיש לנו. ברגע שהבורא משלים לנו את החסרונות, אנו מגלים במהרה חוסרים חדשים במקומם, וכך אנו נמצאים במצב של חוסר תמידי. יותר מכל, עלינו להתפלל להיות קרובים לקב"ה, כאשר אנו קרובים אליו, ממילא לא נרגיש שום חוסר, מכיוון שהבורא הוא מקור השלמות וכל השפע מגיע ממנו (מהפרשה לחיינו, עמ' 1104).

עיקר התשובה לחזור ולהתקשר לחלק אלוה ממעל

עיקר התשובה אינו דווקא על עבירה, אלא שצריך האדם לשוב ולהתדבק בשורשו. חז"ל אמרו שהתשובה מגעת עד כסא הכבוד, כלומר שצריך לשוב על החלק שיש לכל איש נשמת אלקי ממעל 'עד ה' אלהיך', ששורש בני ישראל חקוקים תחת כסא הכבוד (אהל שיכן באדם, עמ' ריב בשם השפת אמת).

עבירות שבין אדם לחברו

אמרו חכמים: "עבירות שבין אדם למקום – יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו – אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו" (יומא פה,ב). אפילו יקריב כל קרבנות שבעולם וירבה בתפילות וצומות, אין מוחלים לו בלא שיפייס את חברו (ב"ק צב,א). לפיכך, החוטא לחברו צריך לפייסו בהקדם האפשרי שכל זמן שהחבר בצער – זהו חטא גדול. אם לא עשה כן כגון שהיה אנוס יזדרז לפייס קודם יום הכיפורים (פניני הלכה עשי"ת ה). יש אומרים שמי שלא שב מעבירות שבינו לחבירו גם עבירות שבינו למקום לא מתכפר לו ויש לחוש למדת הדין לקטרג עליו ביום הכיפורים (כה"ח תרו,ג).

נעליים נוחות ביום כיפורים

אחד מחמשת העינויים ביום הכיפורים הוא איסור נעילת הסנדל. הכוונה לאיסור נעלי עור שהן נחשבות נוחות ומפנקות (שו"ע או"ח תריד,ב). מעיקר הדין, נעליים של שאר מינים מותר לנועלן אפילו אם הן נוחות, אם אין בהן עור וכך דעת רוב האחרונים ואפילו לכתחילה (הליכות שלמה מועדים ה,יז; חזו"ע תעניות, עמ' רצה). אמנם יש מחמירים בנעליים נוחות לכתחילה וממליצים על נעליים דקות, שמרגישים בהן את קושי הקרקע (משנ"ב תריד,ה), ויש מחמירים שלא לצאת בסוג נעליים שרגילים תמיד לצאת בהן (מועדים וזמנים ו,כח). לפענ"ד, מותר ללכת ביום כיפורים לכתחילה עם נעליים נוחות (הרב הלוי).

צום יום כיפור לקטנים

כתבה המשנה שאין מענים תינוקות ביום הכיפורים, אבל מחנכים אותם לפני שנה או שנתיים כדי שיהיו רגילים במצוות (יומא פב,א). חיוב צום יום הכיפורים מהתורה הוא מגיל בר מצווה או בת מצווה. קודם לגיל זה עד גיל תשע אין מחנכים אותם כדי שלא יבואו לידי סכנה (שו"ע או"ח תרטז,ב), אך מנהג העולם לחנך לתענית שעות אם הילד לא רוצה לאכול (פס"ת תרטז,ב). מגיל תשע מחנכים לשעות בלבד, כלומר שעה או שעתיים מהשעה שהוא רגיל לאכול. מגיל י"א בין לזכר ובין לנקבה מחנכים אותם לצום יום שלם (שו"ע או"ח תרטז,ב), אך היום, שירדה חולשה לעולם אין מקפידים בזה (משנ"ב תרטז,ט). ויש אומרים שיתענו עד חצות היום בלבד (חזו"ע ימים נוראים, עמ' שמ).

רחיצה לקטן ביום הכיפורים

מעיקר הדין אין הקטנים פחות מגיל בר מצווה אסורים בחמשת העינויים [ובכלל זה גם רחיצה] למעט נעילת הסנדל (יומא עח,ב). אכילה, שתיה, רחיצה וסיכה הם לצורך גידול הקטן ומשום כך, לא גזרו בהם חכמים (ר"ן על הרי"ף יומא ב,ב), ונראה בדעת השו"ע שישראל גדול יכול לרחוץ את הקטן (שו"ע או"ח תרטז,א) ובדעת הרמ"א נראה שעדיף על ידי גדול נכרי (רמ"א שם). כתבו האחרונים שבזמן הזה, שאין נוהגים לרחוץ את הקטנים בכל יום, אין לרחוץ אותם ביוה"כ ושכן המנהג, אבל פשוט שאם הקטן התלכלך בטיט או צואה שמותר לרחוץ אותו על ידי ישראל גדול ואין בזה חומרא (חזו"ע ימים נוראים, עמ' שמא).

זריזין במצוות בניית סוכה:

כתב הרמ"א שהמדקדקים נוהגים להכין את הסוכה מיד לאחר יום כיפור, 'כדי לצאת ממצווה אל מצווה' (רמ"א תרכד,ה). אמנם גם קידוש לבנה עושים אחר צאת הכיפורים, והרמ"א לא ציין זאת כיציאה ממצווה למצווה, משום שמצוות קידוש לבנה האדם מוכרח לקיים, מה שאין כן סוכה, שיכול לקיים את המצוה בסוכת חבירו ולכן נקט הרמ"א דווקא את בניית הסוכה שמראה שהמצוות חביבות עליו (אבני דרך טז,קיא). אם על ידי שימהר לעשות הסוכה תיכף במוצאי יום הכיפורים, לא תהא הסוכה מתוקנת כראוי בהידור וחיזוק, יש אומרים שלא יעסוק בה במוצאי כיפור אלא יתחיל ויסיים לאחר מכן (ילקו"י סוכה תרכה,ב).

גירוד גבינה בפומפיה בשבת

יש אומרים שהגבינה אינה נחשבת גידולי קרקע וממילא אין בה דין 'טוחן' ומותר לחותכה דק בסכין, אך אסור לגרד אותה בפומפיה משום עובדין דחול (משנ"ב שכא,לו; בא"ח ש"ש משפטים ג), ויש אומרים שהאיסור בפומפיה הוא משום 'בורר' שכן זהו כלי המיוחד לטחינה וממילא אסור לגרדה בפומפיה גם אם אוכלו מיד (חזו"ע שבת ד, עמ' רסח).

סלח לנו במוצאי כיפורים

כתב המרדכי כי פיוט 'המבדיל בין קדש לחול חטאותינו ימחול' נתקן לאומרו בביהכ"נ בקול רם במוצאי יום כיפור (מרדכי יומא תשכז). מי שנטבע בטינוף וניצל, עדיין בגדיו מלוכלכים בטינוף וזהו מה שמבקשים 'טהר טינוף מעשי' באותו פיוט. רבים הקשו כיצד מבקשים 'סלח לנו' בשמונה עשרה של מעריב בצאת הצום, יש שתירצו בדרך צחות שבתפילת ערבית לאחר הצום, הרבה ממהרים בגלל שרעבים ולא מתפללים כל המילים וגם אין כוונה ורק חושבים על האוכל (איש האשכולות, עמ' רנב).