ויצא תשפ"ו
העובר עבירה מגלה כפיות טובה
על יצחק נאמר: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד" (בראשית כז,לג). אמרו חז"ל: "אשרי אדם מפחד תמיד" מצד שני נאמר: "העיקר לא לפחד כלל". ויש לומר שאשרי מי שמפחד תמיד מעברות! בין במזיד ובין בשוגג או אפילו בנסתר! אשרי מי שמפחד לא להכעיס ולא לצער את בורא עולם, שהעובר עברה מגלה כפיות טובה ויורק לבור שממנו שותה (עיני יצחק בראשית א, תולדות).
בעלי חיים מאולפים - אך טבעם לא משתנה
לכאורה עפרון הציע לאברהם לתת את המערה בחינם, ואיך אח"כ השתנה עפרון ולקח ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר? הרמב"ם התווכח עם אוה"ע, הם סברו שאפשר ללמד את הבע"ח נימוס ודרך ארץ ולהפוך את טבעו. הרמב"ם טען שזה אינו אפשרי. אוה"ע הציגו חתול שלימדוהו נימוסים ודרך ארץ, הגיע היום שהחתול החל לשמש בתפקיד מלצר, באותו הרגע הוציא הרמב"ם קופסא קטנה מכיסו ופתח אותה, ועכבר קטן זינק מתוכה, החתול רץ אחרי העכבר, והודו כולם שגם אם אפשר לאלף בעל חיים - את טבעו א"א לשנות. הנמשל הוא עפרון, כל זמן שלא ראה את הכסף לנגד עיניו – התנהג כאיש נבון ונדיב. אולם כשאמר לו אברהם 'נתתי כסף השדה קח ממני' – מיד הפך לאיש אחר, השליך את גינוני הנימוס ורדף אחר הכסף. האמצעי היחיד שאפשר בעזרתו לשנות את טבעי בנ"א היא התורה (להתענג א, חיי שרה).
עיסוק בדברים שאינם בר השגה
יש אנשים המכוונים כוונות נשגבות בעניינים שאין שכלם משיגם כלל, ועל כן כוונותיהם הן ללא הועיל, משל למה הדבר דומה? לאדם רעב ומתאווה למאכל אחד, והנה הוא רואה את המאכל מונח על אצטבא גבוהה ומכיוון שאינו מגיע לאותו מאכל, הוא אוכל אותו בדמיונות, כלום ישביע את רעבונו? הלא נהפוך הוא! כי ירעב עוד יותר (תולדות החסידות ותורתה א, עמ' קטו).
הזמנת העולה לספר תורה
מנהג האשכנזים כאשר קוראים לאדם לעלות לתורה להזכיר את שמו ושם אביו (רמ"א קלט,ג). ונתנו על זה טעמים כי השם של כל ישראל ונפשו מרומז בתורה, ויש לו חלק בתורה (שולחן הטהור ספרין, קלט,ג) ואין לשנות ממנהג זה (אבנ"ז חו"מ קג). מנהג הספרדים ומקצת קהילות אשכנזים, שלא נהגו לקרוא לעולה בשמו בקול רם, אלא להזמינו או לחלק לו פתק עם עליה לכיבוד (כה"ח קלט,ט), כדי שאם יסרב לעלות, לא יקצרו ימיו (חיים שאל א,יג).
רימונים לספר תורה
רימוני ספר תורה תועדו כבר לפני יותר מחמש מאות שנה. הם קישוטים מיוחדים בראש ספר תורה ותפקידם גם לפאר את הספר הקדוש. הם נקראים 'רימונים' בגלל צורתם המזכירה את פרי הרימון. על פי תורת הסוד, יש דווקא שני רימונים אחד כנגד החסד ואחד כנגד הגבורה ונתינת הרימונים צריכה להיות סמוכה להוצאת ספר תורה (רב פעלים יו"ד ד,ל). השומע קול הספר תורה כשמוליכים אותו חייב לעמוד, ולכן נהגו לעשות פעמונים לספר תורה (ב"י יו"ד רפב). הנחת הרימונים אפילו על ידי ילד קטן יכולה להועיל לו להחכים בתורה ויר"ש, אריכות ימים והגנה (שיבת ציון שבת א, קמ).
קניין בעזרת כליו של אדם
הלכה היא, שכליו של אדם קונים לו בסימטה או במקום צדדי, אך אינם קונים לו ברשות הרבים (שו"ע חו"מ ר,ג). לכן מי שיניח שטר כסף בתוך התיק, בעל התיק לא יזכה בשטר כסף עד שירים את התיק ויקנה בקניין הגבהה או משיכה. אם קיבל נגן הרחוב רשות לשבת שם ולהניח את התיק, כליו זוכים לו ומיד שנכנס הכסף לתיק זכה בכסף (שו"ע חו"מ ר,ג).
אמירת שם האדם שעשה נזק
אם ראה אדם שעשה נזק לחבירו, יכול לספר הדברים כדי לעזור לאותו ניזק ולגנות את המעשים הרעים בפני הבריות, אך יזהר שלא יחסרו שבעה פרטים: א. שיראה מעצמו שאותו אדם עשה את הנזק. ב. יתבונן אם זה בכלל נזק. ג. שיוכיח את החוטא בתחילה בלשון רכה. ד. שלא יגדיל לספר יותר ממה שהיה. ה. שיכון לתועלת. ו. אם יכול לגרום לתועלת לבוא ממקום אחר אז לא יספר. ז. שלא יגרום היזק למזיק יותר מכפי הדין (ח"ח לשון הרע י,ב).
ברכה על צ'ולנט [חמין] לא צפוי
אדם שהוריד מהפלטה בטעות את סיר הצו'לנט ולא היה יכול להחזירו לפלטה ולכן היה צריך לאכול את הצ'ולנט בליל שבת במקום ביום. למרות שאין צריך לברך על אוכל הבא באמצע הסעודה כיוון שדעתו על כל מה שמביאים במשך הסעודה (רמ"א או"ח קעז,ה), כאן הסיח דעתו מראש בפירוש מהצ'ולנט שלא לאוכלו בלילה, ולכן צריך לברך עליו, באשר לאורחים המתארחים, דעתם על כל מה שיביא להם בעל הבית והם אינם צריכים לברך (גליון הלכות מים חיים שבת, עמ' 69).
כיס שיש בו מוקצה בשבת
אדם ששכח ביום חול מוקצה בכיס הבגד, מותר לטלטל את הבגד, משום שלא כל הבגד נעשה בסיס למוקצה, אבל אין ללובשו בשבת ולכן ינער את המוקצה מהבגד (רמ"א או"ח שי,ז). ומי שמוצא מוקצה בכיס וחס עליו לנערו פן יאבד או מחמת הבושה, רשאי להמשיך ללכת עם המוקצה [במקום שיש עירוב] עד שמגיע למקום משתמר ושם ינער את הבגד (פס"ת שי,יג).
הניח מוקצה בכיס בכוונה
אם הניח מוקצה בכיס בכוונה ביום חול כדי שישאר שם בשבת [דבר שאינו מצוי בבגד שבת], יש להבדיל בין כיס שנעשה על ידי תפירה בבגד ככיס המכנסיים, שהכיס נחשב מוקצה, אבל הבגד אינו מוקצה כיוון שהכיס טפל ובטל לבגד. לבין כיס של חולצה, שהבגד משמש כדופן, אזי נעשה כל הבגד מוקצה מדין 'בסיס לדבר האסור', וכן הדין לעניין כיסי מזוודות, תיקים וכדומה, אם התיק משמש כדופן כל התיק נעשה בסיס לדבר האסור, ואסור בטלטול (פס"ת שי,יג).
ופרצת ימה וקדמה
הקב"ה התגלה ליעקב ובירך אותו: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (בראשית כח, יד). דרשו חז"ל: כל המענג את השבת, נותנים לו נחלה בלי מצרים [גבולות] שכן נאמר ביעקב 'ופרצת' (שבת קיח,א). ולכאורה גם באברהם נאמר: "שא נא עיניך וראה.. צפונה ונגבה וקדמה וימה" משמע שגם לאברהם ניתנה הארץ לארבע רוחות, אלא ששם נאמר: 'כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה...' כלומר הקב"ה נתן לאברהם את הארץ במידה שהוא רואה בלבד, ואילו אצל יעקב נאמר 'ופרצת' בלי מידה כלל (מגדים חדשים ב שבת, עמ' רעו).