וירא תשפ"ו

ואומר לך בדמייך – חיי

עונשו של דור המבול נחתם על הגזל, ואלו דברים שאדם דש בעקביו ורוב האנשים נכשלים בגזל. אם אדם חטא בגזל – והשיב את הגזילה, אך אם האדם חושש שמא נכשל בגזל, תקנתו שירבה בצדקה וחסד, ועל זה רמז הכתוב: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז,ו). כאשר אדם מתבוסס בדמים [בעוון גזל וכסף] תקנתו היא "בדמיך – חיי' שירבה בצדקה וחסד ויתכפר לו (אדרת אליהו לבא"ח הפטרת שמות).

סוף זמן אמירת ברכות השחר

נחלקו הפוסקים עד מתי רשאי אדם לברך ברכות השחר [למעט ברכת אלהי נשמה וברכות התורה שיצא י"ח אם התפלל]: א. עד שליש היום. ב. עד חצות היום. ג. עד השקיעה. ד. עד שילך לישון (כה"ח עא,ד). לכתחילה, יש לברך ברכות השחר עד שליש היום, אולם בדיעבד יש אומרים שיכול לברך עד חצות היום והמברך לאחר מכן יש לו על מי לסמוך (משנ"ב נב,י), ויש אומרים אפילו עד השקיעה במשך כל היום כולו (יחו"ד ד,ד). יש אומרים עד צאת הכוכבים והמברך לאחר מכן יש לו ע"מ לסמוך (ילקו"י מו,כה). לפענ"ד, אפשר לברך עד השקיעה אך לא יותר מזה ולא בזמן בין השמשות משום סב"ל (הרב הלוי).

ברכת הגומל לקטן

ברכת הגומל נאמרת בחולה שהתרפא, יוצא מבית האסורים, הולך במדבר ועובר בים (שו"ע או"ח ריט,א). למנהג בני אשכנז גם על שאר ניסים מברכים. נוסח ברכת הגומל: "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", לדעת רוב הפוסקים קטן אינו מברך הגומל משום שאינו יכול לומר 'לחייבים טובות' מכיוון שהינו קטין ולא בן חיוב עונשים וכן אינו יכול לומר על אביו שהוא 'חייב' (כה"ח ריט,ב), או מכיוון שאינו מחוייב בהבאת קרבן תודה (אבן פינה א,יב). ויש אומרים שקטן יכול לברך וכך המנהג במקומם (ברכ"י ריט,א).

מכשיר שמיעה בשבת

דנו הפוסקים בשימוש במכשיר שמיעה בשבת, כאשר הוא מופעל מראש ומגיב לקול ולסביבה באופן אוטומטי, ורבים התירו משום שהשינויים בזרם החשמל אינם נחשבים כ'מלאכה' ואינם יוצרים מעגל חדש אלא רק מגיבים לסביבה ואינם תוצאה ישירה של האדם (שש"כ לד,כח; יבי"א א,יט). יש פוסקים שהחמירו משום שסברו שכל שינוי במעגל חשמלי נחשב כבונה וסותר (חזו"א או"ח נ,ט). 'פוק חזי מאי עמא דבר' והעולם נוהג להקל להשתמש במכשיר שמיעה בשבת, שזו גזירה שאין הציבור יכול 'לשמוע' אותה (הרב הלוי).

הנחת לחם ע"ג הפלטה בשבת כדי לעשותו צנימים

נחלקו הראשונים האם יש 'אפיה אחר אפיה' בשבת, כלומר דבר שהוא אפוי כבר האם יש באפייתו איסור משום אפיה. השו"ע כתב שיש אוסרים ויש מתירים (שו"ע או"ח שיח,ה). באשר להנחת לחם הראוי לאכילה על הפלטה כדי להקשותו: יש אוסרים כדעת המחמירים משום שהוא דבר חמור ויש בו משום חיוב 'חטאת', (אול"צ ב ל,ו; שש"כ א,עא), ויש אוסרים משום שהוא גמר מלאכה ויש מכה בפטיש באוכלים (רב פעלים ב או"ח נב). לעומתם, יש מתירים שאין אפיה אחר אפיה והלחם ראוי לאכילה גם לפני שהניחוהו על הפלטה ואין מכה בפטיש באוכלים (חזו"ע שבת ד, עמ' רצ; חוט שני שבת ב, עמ' קצא). ויש שהתירו רק לחמם על הפלטה גם אם הלחם יתקשה קצת (הרב יעקב אריאל). הדעה הרווחת שמותר להצנים ולהקשות את הלחם, שאין אפיה אחר אפיה ואין מכה בפטיש באוכלים (הרב הלוי).

הזיק בבעיטה בכדור הולך רגל תמים או שאר נזקים

אדם המזיק באונס את חברו ושלא בכוונה, חייב לשלם נזק שלם, אבל פטור מלשלם עבור צער, ריפוי, שבת ובושת (שו"ע חו"מ תכא,א-ג). באשר לאדם שמזיק באונס גמור ישנה מחלוקת ראשונים ולהלכה, לא ניתן להוציא ממון ממי שהזיק באונס גמור. נזק הנגרם כתוצאה מבעיטה בכדור במשחק אינו נחשב לאונס גמור, שכן יש להעלות על הדעת שהכדור עלול לצאת ממגרש המשחקים ולהזיק להולכי רגל תמימים ולכן חייב בנזק ופטור מצער, ריפוי שבת ובושת (משפטי חיים א,קי).

אשת חיל

הפרק 'אשת חיל' חותם את ספר משלי, והוא שיר הלל לאשה. נהגו ברוב תפוצות ישראל לשיר פרק זה בליל שבת אחר שלום עליכם ולפני הקידוש. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה על ידי המקובלים, שיש בפרק זה כ"ב פסוקים המסודרים לפי סדר הא"ב, כנגד כ"ב צינורות עליונים המריקים שפע וקדושה. יש אומרים שהפרק התחבר כנגד שרה או כנגד התורה (ילקוט שמעוני משלי תתקסד). עם השנים, שיר זה מושר כאות הוקרה לאשה על עבודתה והכנתה הרבה לקראת שבת.