נצבים תשפ"ה

י"ג מידות הן מירשם

אמרו חז"ל ביחס לאמירת י"ג מידות: "ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם" (ר"ה יז,ב). כל כך הרבה אנשים אומרים י"ג מידות ובכל כך הרבה מניינים, ובכל זאת עדיין לא באה הגאולה?! משל לאדם חולה שהרופא בא לבקרו והביא לו מירשם לתרופה. אמר הרופא, שאותו חולה יקח מזה כל שעתיים ומחר יבוא לבקרו שוב. למחרת הגיע וראה שהמצב לא השתפר, אלא נעשה גרוע יותר. שאל הרופא אם החולה קיבל תרופה? החולה לקח את המרשם וחילק אותו לשנים עשר חלקים ולקח פיסת נייר כל שעתיים. הוא לא הבין שמדובר רק במירשם!!! כן הדברים נוגעים גם לנו, כשאנו אומרים י"ג מידות זה רק המירשם לגאולה. רחום וחנון זה אומר שצריך להשתנות ולהיות דומים להקב"ה, מבלי זה, הפירוש הוא לאכול את המירשם (מסילת ישרים עם הערות הרב נבנצל א, הע' 8).

קול החזן ערב

אחד מתנאי החזן המובחר, שיש לו נעימה וקולו ערב (שו"ע או"ח נג,ד). שכן נאמר: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ (משלי ג,ט), ודרשו: כבד את ה' ממה שהנאך ואם יש לך קול ערב מצוה להתפלל (חסידים קכט), אבל אם הש"ץ משמיע קולו כדי שישבחוהו העם על קולו הנעים, הרי זה מגונה ועליו נאמר: "נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ" (עטרת זקנים נג,ב).

העברת החזנות בירושה

בתורה מבואר שכהונה גדולה ומלכות עוברת בירושה מאב לבנו (ויקרא ו,טו; דברים יז,כ), זאת בתנאי שהבן חכם וירא שמים (רמב"ם כלי מקדש ד,כ). במדרש מבואר שהדבר הורחב לכלל תפקיד ציבורי (ספרי דברים קסב). חזן יכול להוריש את התפקיד לבנו אף בחייו אם נצטרד (רשב"א א,ש). ויש מסייגים זאת דווקא במקום שיש מנהג מקומי להעביר את תפקידי החזנות בירושה ולא בשכירות (ערוך השלחן או"ח נג,כח). מקובל שאם החזנות בתשלום אין שום מחוייבות, אך אם החזנות בהתנדבות יש זכות קדימה לבן שהולך אחר אביו (הרב הלוי).

הזמין צימר ונכנס לצימר אחר בטעות

אדם שהזמין צימר מסויים, ובטעות נכנס לצימר אחר ועתה שני בעלי הצימר תובעים ממנו לשלם: בעל הצימר שנכנס אליו בטעות טוען שהוא נהנה מאותו צימר, ובעל הצימר שאצלו הוזמן טוען שהצימר היה סגור להזמנות בגללו. הדין הוא שצריך לשלם לאותו צימר שנכנס אליו משום שהצימר עומד להשכרה ובעל הצימר חסר, ו'זה נהנה וזה חסר' (שו"ע חו"מ שסג,ו). באשר לבעל הצימר שהוזמן אצלו, הדבר תלוי אם היה קניין התחייבות, שאז צריך לשלם בניכוי ההנאה שהצימר לא שומש, או שלא היתה התחייבות, שאז אותו אורח נחשב כאנוס שפטור מתשלום (שלום לעם, כי תצא תשפ"ה).

מתנה כדי לכסות את המנה

המקור ההלכתי למתנות חתונה הוא מושג ה"שושבינות" – שבו חברים תומכים כלכלית בזוג שמתחתן, מתוך הבנה שכשיגיע תורם, יקבלו גם הם מתנה בחזרה (ב"ב קמד,ב). יש שכתבו שאין אנו נוהגים בדין זה כלל (ערוה"ש אבה"ע ס,יג), ויש שכתבו שדין זה נוהג היום וחייב להחזיר את המנה רק שא"א לתובעו בבית דין (אבן פינה, דרישת ארי ס). יש שאמרו שקרובי משפחה או בן תורה, אינם צריכים לשלם את שווי המנה, מכיוון שאינם יכולים למנוע את עצמם מלהגיע, אולם שאר המוזמנים צריכים לשלם את מחיר המנה כדי לא לעבור בגזל (עמודי משפט ב,א בשם הגרב"צ). לפענ"ד, אי אפשר לתבוע אבל ראוי מאד לכסות את המנה, המזמינים בונים על כך שחלק מהמתנות כן יכסו את המנה (הרב הלוי).

וידוי בין סדר התקיעות

לפי המקובלים יש המלצה להתוודות בלחש ולא בקול רם, בין סדרי התקיעות דמיושב [תשר"ת, תש"ת, תר"ת] כיון שזהו עת רצון, והשטן טרוד ואינו יכול לקטרג (שער הכוונות צ,א). בהתאם לכך, יש פוסקים שכתבו סדר וידוי מיוחד בין התקיעות (בא"ח ש"ר נצבים,יג בשם הרש"ש). אך יש אומרים שהוידוי נחשב כהפסק, במיוחד לדעת הרמב"ם, שכל התקיעות נחשבות כתקיעה אחת ארוכה (ע"פ משנ"ב תקצה,יב), ויש שהורו לומר את הוידוי בהרהור בתקיעות דמיושב מחשש הפסק (חזו"ע ימים נוראים, עמ' קלה). אנו נוהגים להתוודות בהרהור הלב ולא ממש בפה משום חשש הפסק (הרב הלוי).

תוקע בחינם או בשכר

השכרת תוקעים או חזנים כרוכה בבעיה של 'שכר שבת' ועל המצוות נאמר: 'מה אני בחינם אף אתם בחינם' (נדרים לז,א), ומצד שני זהו דבר מצווה, ועוד שכשמביאים תוקע בשכר, מונעים מאנשים שאינם הגונים לבוא ולתקוע (רשב"א א,תרצא). נחלקו בזה הראשונים, יש אומרים שאין ליקח על זה כסף (טור או"ח תקפה) ,ויש שמתירים משום שהוא מצווה (מרדכי כתובות קפט בשם ר' שמואל). נחלקו גם באחרונים וגם בדעת השו"ע, יש מי שמחמיר (ישכיל עבדי או"ח ז,יט), ויש מי שמתיר, מכיוון ששכר שבת אסור מדרבנן, במקום מצווה לא גזרו בזה חכמים והוא הדין לכל דבר מצווה (יבי"א ה או"ח כה). לפענ"ד, עדיף בתשלום ובמקום מצווה אין בעיה של שכר שבת (הרב הלוי).

אמירת "זכור לנו היום ברית י"ג" ביחיד

יש שאמרו שיחיד אינו יכול לומר כל נוסח שמוזכר בו עניין י"ג מידות, כמו אל מלך יושב... זכור לנו היום ברית י"ג (ט"ז או"ח תקסה,ה), ויש אומרים שרק י"ג מידות עצמן אין ליחיד לאומרם והמנהג להקל להזכיר (חזו"ע ימים נוראים, עמ' ל). המנהג הרווח שרק י"ג מידות לא מזכירים ביחיד ושאר דברים כן מזכירים ביחיד (הרב הלוי).

זכות לעם ישראל

כתב המהרח"ו שאין טוב ללבוש ב' מלבושיו ביחד והעושה כן קשה לשכחה (שער הכוונות ב; משנ"ב ב,ב). פעם נשאל הגרש"ז מה הפירוש בדברי חז"ל: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" והרי כשיש הרבה מצוות ישנם גם הרבה עבירות אם לא מקיימים את המצוות, ולכאורה נמצא שמחייבים את ישראל? ענה הגרש"ז: ראית פעם אדם שלובש חולצה ומכניס שתי ידיו בשני השרוולים ביחד? ודאי שלא כל אדם מכניס קודם את ידו האחת ואח"כ את השניה. בא השו"ע ומלמדינו להכניס קודם את יד ימין ואח"כ את יד שמאל (בעניין נעל כתב השו"ע ימין תחילה; או"ח ב,ד). הנה לנו מצוה ללא כל השקעה! התורה בעיקר נותנת לנו סדר בדברים, ואז בכל פעולה שאנחנו בין כה וכה חייבים לבצעה אנו מקיימים מצוה (שומר תורה אשרהו, עמ' קל).