תולדות תשפ"ו

רחמים על הבריות

מצוות רבות כמו עזרה לעני, דאגה לאלמנה, ליתום ולחלשים בחברתנו באות לחנך את האדם במידת הרחמים, מידה חשובה בכל יחסי האנשים. במקום שאין הבריות מרחמים אלו על אלו, במקום שאין בו חמלה ועזרה לחלש, ליתום ולאלמנה ולעני, מקום כזה סופו להיחרב: זאת אנו לומדים מסדום, שנחרבה מפני שהתאכזרו לבריות (בין אדם לחבירו, עמ' 83).

ההפסד מדיבור לשון הרע

על הפסוק: "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ" (קהלת ה,ה). אומר המדרש, שעל מעט התורה שיש בידך אתה מאבדה (שוח"ט תהלים נב). על פי זה יש שביארו שהמדבר לשון הרע מעביר את זכויותיו אל המסופר, ונוטל ממנו את חובותיו (שמירת הלשון זכירה ז). מכל מקום, אם המדבר לשון הרע חוזר בתשובה שלימה, הזכויות שהפסיד והעבירות שנוספו לו חוזרות כבראשונה (אז נדברו יד,סט).

מתן בסתר

שמונה מעלות יש בנתינת הצדקה. המעלה הגדולה והראשונה להחזיק יד ישראל על ידי מתנה, הלוואה או פרנסה כדי שלא יפול [כ"ש שאם נפל יש להקימו]. המעלה השניה נקראת 'מתן בסתר' שלא ידע הנותן למי נתן והעני לא ידע ממי לקח שאז אין בושה וזוהי מצווה לשמה. בבית המקדש היתה 'לשכת חשאים' שבה היו הצדיקים נותנים צדקה בחשאי והעניים מתפרנסים מאותה לשכה בחשאי (רמב"ם מתנות עניים י,ז-ח).

כשרות מים ששתה מהם הכלב לנטילת ידיים

דעת השלחן ערוך להכשיר מים לנטילת ידיים אם שתו מהם בעלי חיים או שלקק מהם הכלב (שו"ע או"ח קס,ד). אמנם, יש פוסלים את המים אפילו בדיעבד בין בכלב בין בשאר בעלי חיים ששתו מהמים משום שהמים נמאסים (ב"י קס, בשם האו"ז). יש אחרונים שחילקו בין כלב וחזיר שהמים פסולים משום שהם מבוארים במקורות, לבין שאר בעלי החיים שהמים כשרים אפילו חמור וסוס (הליכות עולם א, עמ' שמ). לפענ"ד, יש להימנע מכל מים ששתו מהם בעלי חיים משום איסטניסות (הרב הלוי).

כפתור שנפל מהחולצה בשבת

הלכה היא, שדלתות של כלי שהתפרקו ונפלו בשבת, אינן מוקצה וניתן לטלטלן (שו"ע או"ח שח,ח). שתי דרכים בהבנת הלכה זו: א. אותן דלתות ראויות לשימוש בדומה למה שהיה קודם שהתפרקו ולכן אינן מוקצה (ערוה"ש שח,כה). ב. אפילו אותן שהתפרקו אינן ראויות לכלום הן אינן מוקצה כיון שהן חלק מהכלי וטפלות לכלי אם הכלי עדיין ראוי לשימוש, וראויות להתחבר שוב לכלי ודעתו לעשות כן (שועה"ר שח,לד). טלטול כפתור שנפל מהבגד בשבת או שאר דברים שהם כשלעצמם אינם ראוים לכלום, תלוי בהבנת ההלכה: לפי אפשרות א' אין לטלטל אבל לפי אפשרות ב' יכול לטלטל. הרבה הקלו מעיקר הדין (יבי"א ז,לז). ויש שהחמירו מפני שצריך תפירה חדשה (שלמי יהודה, עמ' סד בשם הגרי"ש אלישיב). לפענ"ד, מכיוון שדין מוקצה הוא דרבנן יש להקל, מכיוון שהכפתור היה ראוי לשימוש וגם יהיה ראוי בעתיד, הכפתור מותר בטלטול (הרב הלוי).

סילוק בשבת דבורים הגורמים פחד

בעלי חיים [כגון עכברים] וחרקים הגורמים פחד וחרדה לבני הבית [כגון: דבור, צירעה, דבורים ומקקים לנשים וילדים] – אם אי אפשר להבריחם מהבית, מותר לצודם על מנת להשליכם החוצה [ועדיף לדוחפו במטאטא], אבל אסור להורגם אלא אם כן יש חשש סכנה (פס"ת שטז,יב; אסוקי שמעתתא ב שטז,ז). אם השקץ מת ומאוס בעיניו מותר להוציאו מביתו משום גרף של רעי (אורחות שבת יט,שלה).

כלי שני בשבת

הלכה היא, ש'כלי שני' אינו מבשל (שבת מ,ב). מים במיחם שעוברים לכוס זהו 'כלי שני'. ההסבר לכך: משום שהדפנות של הכוס שני קרות והמים מתקררים מהר (תוספות שבת מ,ב). עם זאת, ישנם מאכלים שיכולים להתבשל גם בכלי שני, אם הם 'קלי בישול' (משנ"ב שיח,מב). כמה מגדולי הפוסקים האשכנזים חששו למאכלים שהם 'קלי בישול' ולכן אסרו ליתן מאכל בכלי שני ובכלל זה גם 'עלי תה' למעט תבלין, שמן ומים (שש"כ א,נט), וגם משום שנראה כמבשל (משנ"ב שיח,לד). ולדעת רוב הספרדים להקל לתת כל דבר בכלי שני למעט דברים הרכים שידוע לכל שמתבשלים בכלי שני [ובכלל זה עלי תה] (מנו"א י,יט).

הכנת תה בשבת

לדעת רוב הפוסקים, ניתן להכין תה בשבת אם שופכים מים חמים מכלי שני לכלי שלישי אפילו אם המים עדיין רותחים ושם נותנים את עלי התה או את התיון (משנ"ב שיח,מז), וזה שהטעם והצבע יוצאים משקית התה אין זה סימן לבישול שאף במים קרים הצבע והטעם יכולים לצאת (מנו"א ב י, הע' 126). יש מחמירים שאם המים רותחים עדיין הם יכולים לבשל אפילו בכלי עשירי (יראים רעד). המדקדקים מכינים תמצית תה מער"ש ושופכים על מים חמים בכלי שני (ילקו"י שיח,מא), או שופכים מעט בכוס ריקה ועל זה נותנים מים רותחים שהיו בכלי שני (פניני הלכה י,ח). הטוב ביותר להכין תמצית תה ולצקת עליה מים רותחים ממים שהיו בכלי שני, ואם מדובר בשקיות תה אפשר להכין בכלי שלישי ולא חוששים לבישול בכלי שלישי (הרב הלוי).

החיצוניות היא תחפושת

רבקה לימדה את יעקב בנה ואת כל ישראל, כי אדם מן השורה אינו יכול להתעלם מהוויות העולם, לכן היא הכניסה את יעקב מחופש לעשיו, החיצוניות נראית כעשיו, אך אל לו לאדם לחשוב כי מלבד זה העולם, לא קיים דבר. שני העולמות, הגשמי והרוחני מתפקדים יחד. מן הבחינה החיצונית נראה הדבר כעשיו, אך הפנימיות, אינה כך. העולם הרוחני נשאר על כנו, מדריך ושולט. החומר הוא תחפושת בלבד! (המזלות היהדות ואני, עמ' 243).