נח תשפ"ו

חמדת ימים אותו קראת

השבת נקראה בתורה 'חמדת ימים': א. ממה שנאמר "ויכל ה' ביום השביעי" – שהוא מלשון כלתה נפשי כמו שנאמר אצל דוד המלך: ותכל דוד, שנשתוקק הקב"ה לברוא עולמו, שנאמר: 'ויכולו השמים' שאין ויכולו אלא לשון תאוה (רשב"א ה,א; במדב"ר י,א). ב. שהיום השביעי התקדש להיות חמדת ימים, ומה שכתוב: 'אותו קראת' – נאמר על זכר למעשה בראשית (בית יוסף או"ח רפא בשם שיבולי הלקט).

כפיות טובה

הנביא ישעיה מוכיח את ישראל ואומר: ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן", כלומר ישראל לא מתבונן בדרכי השור והחמור ללמוד מהם מדה טובה של הכרת הטוב שהם מכירים בבעליהם ומשרתים אותם. אמרו חז"ל: בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן. הקב"ה הקפיד על כפיות טובה כלפי אדם, כפי שהקפיד על כפיות טובה שלו (ילקוט מעם לועז, דברים ג). קיימת הרגשה טבעית להכיר בבעלים שמנהיגנו ומכלכלנו, ודרישות התורה לאמונה והכרת ה' כבורא ומנהיג את עולמו (חכמת המצפון יב, כי תשא).

טעה ואמר 'ותן טל ומטר' לפני ז' חשוון

חז"ל אמרו שזמן שאלת 'טל ומטר' הוא מז' חשוון כדי שיספיק אחרון עולי הרגלים להגיע לנהר פרת (משנה תענית א,ג). אדם שטעה ושאל גשמים כבר אחרי החג לפני ז' בחשוון, אינו צריך לחזור: א. בזמן הזה אין בית המקדש. ב. יש שכתבו שבא"י נוהגים לשאול מיד במוצאי יום טוב. ג. זוהי עונת הגשמים ואין הגשמים סימן קללה. ואם ירצה יכול לחזור בתנאי של נדבה (יבי"א או"ח ה,טו).

ברכה על חמוציות

חמוציות גדלות על שיחים נמוכים מאד, שקרובים לקרקע. השיחים האלו נפוצים בעיקר באיזורים קרירים וביציתיים כמו צפון אמריקה. החמוציות עצמן הן פירות קטנים, אדומים וחמוצים, והן נקטפות בצורה ייחודית שבה מציפים את השדה במים כדי לגרום לפירות לצוף ואז אוספים אותן. לדעת הרבה פוסקים יש לברך עליהן 'העץ', משום שהצמח רב שנתי ומחזיק שנים רבות, בעל גזע קבוע ומניב פירות מדי שנה ופירותיו חשובים ונאכלים (ישא יוסף ב,נ בשם הגריש"א). ויש אומרים שברכתם 'האדמה' כיוון שהן גדלות על שיח נמוך מג' טפחים (ותן ברכה בשם הגרש"ז). לפענ"ד, יש לברך על חמוציות 'בורא פרי העץ' משום שהוא צמח רב שנתי ועוד (הרב הלוי).

ספל הפלא בשבת

ספל הפלא הוא כוס שמגיבה לחום: כאשר מוזגים לתוכה מים רותחים, הצבע הכהה שעליה נעלם וחושף תמונה. דנו הפוסקים האם יש בזה משום צובע או כותב: הרבה פוסקים אוסרים או ממליצים להחמיר לאדם בריא מדין צובע ואינם משווים זאת למשקפיים המתכהות בשמש אם צורת התמונה איננה נראית קודם לכן, כיון שכוס זו נעשית במיוחד לצורך התמונה, ואילו היציאה חוץ לבית היא גרמא רחוקה יותר (שש"כ מ,ב). יש מתירים, משום שאין כוונתו לצביעה והפעולה נעשית מתגובה כימית ולא ממעשה ישיר, כדין משקפיים המתכהים בשמש, אין דמיון למלאכת הצביעה במשכן והתמונה לא מתקיימת לאורך זמן (יחו"ד ב,מז בנוגע למשקפיים המתכהות בשמש). לפענ"ד, יש להקל משום שהוא גרמא (הרב הלוי).

קריאת שם לילד

אמרו חז"ל: 'שמא קא גרים' (ברכות ז,ב), כלומר, השם גורם, שמו של אדם נותן נטייה למדה שרמוזה בו (עת ללדת ח,סב בשם המגיד מישרים). יעקב שינה את שמו של בן-אוני לבנימין, משום שלא רצה שיקרא בנו בשם שמשמעו צער ולכן שינה שמו לטובה (רמב"ן בראשית לה,יח). הקב"ה מזמן את השם הראוי לפיו של אביו, שהשם יורה על האדם מה טיבו (בשם האריז"ל). יש ענין לקרוא שם ילדיו על שם אבותיו, שבזה מעמיד זכרון לאבותיו ויש במנהג זה משום מצות כיבוד אב ואם (אגרו"מ או"ח ד,סו). נהגו לקרוא על שם צדיק או צדקת שנפטרו (שמא גרים א,ד).

קריאת שם שלילי או משונה

אין איסור הלכתי מפורש בקריאת שם כלשהו לילד, אך ההמלצה היא שיהיה שם עם משמעות חיובית, שאינו מגוחך או פוגעני שעלול לפתח בילד קשיים חברתיים, ושאינו שם של אדם רשע או דמות שלילית, אא"כ עשה תשובה (יומא לח,ב). יש שאמרו שאין לקרוא בשמות של אנשים שבתורה שהיו לפני אברהם אבינו (מבי"ט א,רעו), ואין נזהרים בזה (ברכ"י יו"ד רסה,ו).