חיי שרה תשפ"ו

בשנת בצורת לא יחוש

הנביא ירמיה אומר על האדם הבוטח בה', שאפילו בשנת בצורת לא יחוש: "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, והיה כעץ שתול על מים... ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי" כלומר: מי שדואג בזמן לחינוך הדור החדש, מונע ומרחיק את הבצורת, אפילו כשיהיה חום בעולם לא יחוש ממנו, כי על מים הוא שתול ולא יכול החום ליבשו, כי אפילו בשנת בצורת יהיה בלוחותו ויתן פרי בעתו (הנאום והדרוש, עמ' 261).

להרגיש בצער העניים

מעשה באדם גדול שאסף כסף לעצי הסקה עבור עניים, הגיע לפתחו של עשיר אחד, יצא אליו העשיר והתחיל מדבר עמו בשיחה, ביקש העשיר להיכנס פנימה כי קר בחוץ, אחר שהעשיר לא יכל לסבול עוד את הקור, אמר הרב, עתה הגיע הזמן להיכנס: דע, כי הנני אוסף כסף לעניים שקר להם, ואם הייתי נכנס אצלך לבית שיש בו תנורים, לא היית מרגיש בצערם והיית תורם נדבה מועטת (אוצרות התורה ב, עמ' סג).

מנהג השארת אבן על המצבה

יש שנהגו לשים אבן או עשב על המצבה ונאמרו בזה מספר טעמים: א. משום כבוד המת, להראות שהיה על קברו (א"ר או"ח רכד,ח). ב. כדי שלא לעורר קשיים בלימוד, שכן נאמר בגמ' (הוריות יג,ב) שהקורא כתב על גבי הקבר קשה ללימוד (יוסף אומץ יוזפא, סדר הלימוד כד). ג. על פי הסוד, כדי להזמין את ניצוץ הנשמה שתרד לשבת על האבן, וכשיוצא משם יש לו לסלק את האבן כדי שהנשמה תחזור למקורה (שפתי צדיקים, מוצפי, מאמרים והנהגות, עמ' 25). יש מי שפקפק במנהג הנחת האבן, שכן נאמר במנודה שמת שסוקלים את ארונו, לכן במקום אבן יניחו עפר או עשב (יצחק ירנן ג, יו"ד ב).

השותה מים שלא לצמאו

הלכה היא, שהשותה מים כשאינו צמא אינו מברך ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה (שו"ע או"ח רד,ז). אם חלק מרביעית המים שותה לצמאו וחלק שלא לצמאו, מברך ברכה ראשונה, אך אינו מברך ברכה אחרונה אם לא שתה שיעור רביעית כשהוא צמא. יש הכותבים שנכון להחמיר, אם שותה שיעור של יותר מרביעית שלא לצמאו לברך ברכה ראשונה ואחרונה על משקה טעים או מאכל אחר ולכוון לפטור את המים (פס"ת רד,יד).

היוצא ממקום סעודתו החוצה על מנת לחזור מיד

אדם שאכל דבר שברכתו האחרונה 'נפשות' ויצא החוצה על מנת לחזור מיד וחזר מיד, יש אחרונים שלמדו מדין סוכה על פי הריטב"א, שאם יצא על מנת לחזור מיד אינו חוזר ומברך, כך גם כשלא הסיח דעתו וסב"ל (אוצרות יוסף ט,ה). ויש אחרונים שסוברים שלעניין אכילה, בשונה מקיום מצווה, כל אכילה היא חדשה וצריך לחזור ולברך (ברכת ה' ג יא,ט). לפענ"ד, יש לחזור ולברך (הרב הלוי).

הלכות תפילה בשטיבלך

לתפילה בשטיבלך יש יתרונות, כמו מניינים רצופים לאורך היום ואפשרות להצטרף למניין בכל שעה. עם זאת, יש שהדגישו: א. צריך יותר כוונה, כי התפילה פחות רצינית (אז נדברו, תשע"ח). ב. אם מדלגים על וידוי ונפילת אפיים ומנהגו לומר, יאמרנו כקורא בתורה (הרב מוצפי). ג. אם שומע קדיש או קדושה ממניין אחר אינו חייב לענות להם (הליכות שלמה ו,יב). ד. ישתדל לקבוע לו מקום קבוע לתפילתו באותו חדר (פס"ת צ, הע' 260).

שינוי במלאכות בשבת

'שינוי' הוא כינוי בהלכה למלאכה הנעשית שלא כדרכה, שמהתורה הדבר מותר, אך חכמים אסרו לעשות מלאכה בשינוי (משנה שבת י,ג). חכמים למדו שאופן חיוב מעשה המלאכה האסור בשבת הוא דווקא בדומה למה שנעשה במשכן, וממילא העושה בשינוי פטור (חלקת מחוקק אבה"ע קכג,ה). קביעת הדרך המקובלת לעשיית הפעולה היא לפי דרך העולם (שבת צב,ב). אדם קטוע ידיים שאין אפשרות אחרת לעשות את המלאכה אלא רק ברגליו, יש אומרים שאיסור המלאכה בשבת הוא רק מדרבנן שבטלה דעתו אצל כל בני האדם, אך יש לומדים מסחיטת פירות שאינם עומדים לסחיטה שהוא אסור משום 'אחשביה' וממילא גם העושה מלאכה כדרכו ביום חול יהיה אסור מהתורה (מנחת שי – כללי מלאכות שבת א, עמ' מז). לפענ"ד, מבחינת גדרי המלאכה, אין בפעולה מעין זה איסור תורה גם אם כך דרכו ביום חול (הרב הלוי).

צירוף קטן למניין

בגמ' מבואר שקטן היודע למי מברכים מצטרף לזימון בברכת המזון (ברכות מז,ב). רוב הראשונים והפוסקים מחלקים בין הזימון לבין תפילה וסוברים שאי אפשר לצרף קטן לתפילה (רמב"ם תפילה ח,ד). לדעת רב האי גאון אפשר לצרף קטן לתפילה (רא"ש ברכות ז,כ). להלכה פסק בשו"ע (או"ח נה,ד) שקטן אינו מצרף בתפילה, הרמ"א כתב שאין לצרפו אפילו אם חומש בידו, אבל יש נוהגים להקל [בצירוף קטן אחד] בשעה"ד. בשו"ת 'מן השמים' (נג) כתב שמשמים ענו לו שקטן מצטרף.

הלכה למעשה בצירוף קטן למניין

מנהג יוצאי אשכנז שרק בעתות חירום או שעת הדחק גדולה מצרפים קטן בהוראת חכם ויאמרו את הדברים ההכרחיים (פס"ת נה,ט). מנהג יוצאי ספרד יש שכתבו שאין לצרף קטן כלל ולכן יצא ממניין כזה שלא יארע תקלה על ידו בברכות לבטלה (יבי"א או"ח ד,ט). יש שכתבו שאין לצרף קטן, אך אם הזדמן למקום כזה יכול לענות אמן (אול"צ ב ה,ד). יש שאמרו שאם זה מקום שאין להם באופן קבוע מניין, לעניין ערבית ואין ברירה אחרת יש להקל בזה יותר, משום שיש גילוי מן השמים שהשכינה נמצאת בעשרה עם קטנים (הרב יעקב יוסף). ויש שטענו שיוצאי מרוקו נהגו לצרף קטן המניח תפילין (מגן אבות, או"ח נה). לפענ"ד, אין לצרף קטן, אך אם הזדמן למניין כזה אין צריך לצאת (הרב הלוי).

שרה אשת חיל

לפי דברי המדרש, אברהם הספיד את שרה ואמר לראשונה את פסוקי 'אשת חיל', וכך המדרש מבאר כיצד כל פסוק התקיים בשרה אימנו (תנחומא חיי שרה ג). על הפסוק: "דרשה צמר ופשתים", מבאר המדרש ששרה דרשה להפריד בין הצמר [יצחק] לבין הפשתים [ישמעאל], בזה מפאר המדרש את שרה שדאגה לחינוכו הטהור של יצחק ומפני חששה שמא ילמד יצחק ממעשיו הרעים של ישמעאל מיד אמרה לאבהם 'גרש האמת הזאת ואת בנה' (אמרי נועם ב, עמ' לב).

הלכה עם המחשה