כי תבוא תשפ"ה

משנכנס אלול

כתב ר' יונה "משנכנס אלול עד מוצאי יוה"כ יהא חרד וירא מאימת הדין" (ספר היראה). הג"ר ישראל סלנטר זצ"ל מעיד על דור שלפניו שכשהיו מזכירים חודש אלול תקף רעד ואימה על כל הציבור (אור ישראל אגרת יד) "וכבר בערב ר"ח אלול הרגשתי עייפות וחולשה מכח עבודת האלול" ושמעתי לפני שנים רבות מאדם זקן מסלוצק, דפעם כשהיה מריבה אפי' בין העגלונים הפשוטים, היה אחד צועק לחבירו "אלול" והיום אין מרגישים כ"כ את האלול, אבל העצה היא לזכור ולחשוב כל הזמן שעכשיו "אלול" (שואלים ודורשים – אלול, עמ' ה).

פיוט אדון הסליחות

זהו פיוט מרכזי בסליחות הספרדים הבנוי על אותיות הא"ב. זהות המחבר איננה ידועה. בניגוד למה שהיה אפשר לחשוב, המילים מושרות בשמחה ולא מתוך עצבות, מכיוון שיש שמחה ונחמה בידיעה שיש לאדם פתח לשוב בתשובה על מעשיו, וכי ה' הוא חנון ורחום, טוב ומטיב לבריות, סולח עוונות ועונה בעת צרות. בזוהר מבואר שהשטן וחבריו אינם יכולים לשמוע זמר ושירה, אלא נהנים מאבל וקינה, ועל ידי השירה מגרשים אותם (רעיא מהימנא פינחס רכז,ב), ואין לזלזל בפיוט זה ובשירתו (עסיס רימוני ר"ה, א). _לפענ"ד, אני רואה שהדור זקוק להארות חיצוניות ויש מקום להתיר אם זה לא בתוך התפילה אלא בסליחות וכדומה (הרב הלוי)._

ברכה על ליקוי ירח

חז"ל ראו בליקוי המאורות סימן של דין או פורענות, לכן בניגוד לתופעות טבע מרהיבות כמו רעידת אדמה או קשת בענן, שעליהן כן מברכים, אין מברכים על ליקוי ירח או ליקוי חמה, במיוחד כשיש ליקוי לבנה שישראל מונים את זמנם לפי הלבנה (סוכה כט,א), אף שליקוי לבנה הוא דבר טבעי וחזוי זמנו, מכל מקום, החטא נמצא בעולם וזהו זמן לתשובה ותיקון (באר הגולה באר הששי). יש הנוהגים להתענות בעת ליקוי לבנה (משנ"ב תקפ,ב).

שילוב מנגינות זרות בתפילה

לדעת רבים מן הפוסקים אין להשתמש במנגינה שרגילים לנגן בפולחן של דת זרה לצורך תפילה בבית כנסת, שהמנגינה מאוסה כדי להשתמש בה לדברים שבקדושה (חסידים רלח). בהתאם לכך, אמרו שיש למחות בחזן שעושה כך (רמ"א נג,כה). כמו כן רבים מחמירים שלא להשתמש בתפילה במנגינות של שירי פריצות כי המחשבה על התוכן השלילי תפגום בכוונה (כה"ח נג,קטו), אך יש שכתבו שכן נהגו להלחין שירי תפילה במנגינות של שירי עגבים ואף גדולי ישראל עשו זאת כמנהג מקובל (יבי"א ו, או"ח ז). מקובלנו כשיטת היבי"א שנהגו להוסיף מנגינות אפילו הם עגבים (הרב הלוי).

אמירת פסוק וחרה אף ה' בכם בלחש

יש אומרים שצריך לומר פסוק זה בקול רם, ומה שנהגו ישראל לומר פסוק זה בשקט הוא מנהג טעות, שכן קריאת שמע נאמרת בקול רם וצריך שישמיע לאוזניו (שו"ע או"ח סב,ג). הסיבה לטעות: א. מזה שנכתב בסידורים להפסיק בין מילת 'וחרה' לבין מילת 'אף' כדי שלא ישמע מילה אחת מחוברת (ברית כהונה מע' וא"ו,ב). ב. מכיוון שנהגו לומר את הקללות בפרשת בחוקותי וכי תבוא בשקט ושם זה ביטוי לחרטה (מקוה המים ד,ד). אך מנגד, יש אומרים שיש שנהגו לומר בלחש מתוך תחושת יראה או כדי להמעיט באמירת דברי פורענות בקול רם אך ישמיעו לאוזנם (ודובר שלום או"ח ה; בא"ח ש"ר וארא, יב). לפענ"ד, יש לומר בלחש אבל ישמיע לאוזנו מה שהוא אומר, אא"כ יש שאינם בקיאים לקרוא בעצמם, דבר שאינו מצוי בימינו (הרב הלוי).

איום מבלי כוונה לממש את האיום

במקרה שאדם נפגע והוא מאיים בחזרה כדי להרתיע את הפוגע מותר לאיים, משום דעביד איניש דינא לנפשיה (שו"ע חו"מ ד). אך אם האיום נועד רק להפחיד או להשפיל את החבר, גם בלי כוונה לממש הרי זה אסור משום אונאת דברים ופטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים שכן אסור להבעית את חברו (שו"ע חו"מ תכ,לב).

פליט להברחת זבובים או יתושים בשבת

מותר לזלף בשבת פליט להבריח זבובים או יתושים מהבית, כשהחלון פתוח, ועל ידי ריח הפליט הזבובים נמלטים מן הבית, ובתנאי שלא יזלף על הזבובים עצמם אלא רק נגד האויר, ואין בזה משום איסור 'זורה' וכן הסכימו האחרונים והוא הדין שמותר להשתמש בשבת בספריי של מטהר אויר כדי שיהיה ריח טוב בבית (חזו"ע שבת ד, עמ' רמב). יש מחמירים בדבר משום 'זורה' על פי דברי הרמ"א (שבט הקהתי ג,קלו). _המנהג להקל (הרב הלוי)._

אמירת י"ג מידות ביחיד

הלכה היא, שי"ג מידות הם דבר שבקדושה ואין ליחיד לאומרם דרך תפילה ובקשת רחמים, אבל יכול לאומרם כקריאה בתורה (שו"ע או"ח תקסה,ה). הסכימו האחרונים שהיחיד יכול לומר סליחות בלא י"ג מידות (משנ"ב תקסה,יג). העדיפות היא ליחיד לאומרם בקריאה בטעמים, אך יש שכתבו שעדיף לא לאומרם כלל שכן 'שב ואל תעשה עדיף'. יש שאמרו שי"ג מידות ליחיד אחר התפילה עדיפה באמירה בטעמים על פי סוד (כה"ח קלא,כג). _אין מגבלה לקרוא את זה בטעמי המקרא (הרב הלוי)._

חשיבות החזן

על הפסוק: "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים" (קהלת ט, יד), דרשו חז"ל: עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה ציבור, ובא אליה מלך גדול, זה הקב"ה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, שהאנשים מלאים בעוונות, ומצא בה איש מסכן וחכם, זה החזן, שבשעה שעונין אחריו אמן יהי שמו הגדול מבורך אפי' יש לו שטר גזירות של מאה שנה הקדוש ברוך הוא מוחל על כל עונותיו (קהלת רבה ט,ז).