וישב תשפ"ו
עשיו שונא ליעקב
"חיבוק דב" הוא כינוי לחיבוק חיצוני ומאולץ. על עשו נאמר שנפל על צוארי יעקב "וישקהו" יש אומרים שזו לא היתה נשיקה מכל הלב אלא נשיקה מאולצת כמו חיבוק דב, שזהו תרגיל להחנקת יעקב. יש דעה שניה שבאותה שעה קרה נס ועשו נישק את יעקב בכל ליבו (רש"י בראשית לג,ד). לאורך כל ההיסטוריה עשיו שונא את יעקב אך לפעמים נדלק ניצוץ של אהבה (ספר בראשית עם פירוש, וישלח).
יעקב תיקן תחומין לשבת
כשבא יעקב לשכם, נאמר: "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" (בראשית לג, יח). ביארו חז"ל שתיקן יעקב תחומין לשבת (בר"ר יא,ז). ועל כן זכה יעקב לנחלה בלי מצרים, ולכאורה גם אצל אברהם נאמר שקיים כל התורה ואפי' עירובי תבשילין (יומא כח,ב), ומדוע זכה רק יעקב לעניין של 'ופרצת ימה וקדמה'? אלא שהרחבת גבול הקדושה ישנו בזמן, במקום ובנפש. אברהם קיים עירובי תבשילין, שזהו בחינת הזמן, אך יעקב תיקן עירובי תחומין, שזו ההוספה על הקדושה מבחינת המקום ומדה כנגד מדה זכה לנחלה בלי מצרים: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (נתיבי ישורון על התורה, עמ' מג).
ברכה על מאכל אסור
הלכה היא, שאין מברכים על מאכל אסור לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה (שו"ע או"ח קצו,א). ואם בירך, אין עונים אחריו אמן משום שיש עבירה באכילתו, והרי זה 'מנאץ' את ה' בברכתו על זה (משנ"ב קצו,ג). נחלקו הראשונים, אם אדם שנמצא בסכנה ואוכל דבר איסור, האם מברך ופסק השו"ע שמברך (שו"ע או"ח קצו,ב). יש אומרים שמשום ספק ברכות להקל אין מברכים (ילקו"י קצו,ב). לכו"ע אם אוכל דבר מותר בזמן איסור [כיום הכיפורים] מפני הסכנה צריך לברך (מ"ב רד,מו). נלפענ"ד, שמשום סב"ל לא מברכים (הרב הלוי).
כניסה לבית הכנסת בנעליים עם בוץ
אם מנעליו מלוכלות בבוץ וכדומה באופן שאם יכנס כך יטנף את רצפת בית הכנסת ובית המדרש, נראה שחייב להסירו קודם שיכנס, שהרי חייבים לכבד ולרבץ את בית הכנסת (שו"ע או"ח קנא,ט), ובוודאי שלא ללכלך בידיים, ולפי זה נראה שיש על הגבאים לדאוג בימות הגשמים, שיהיה שטיח לפני פתח בית הכנסת כדי לנקות את הנעליים (בית יהודה ד,י). בוץ שעל הרגליים ראוי לקנח קודם שיכנס להתפלל ולא יהיה עליו ולא על בגדיו שום לכלוך (שו"ע או"ח קנא,ח).
ברכת שהחיינו על נעליים חדשות
הלכה היא, שאין מברכים ברכת שהחיינו על בגד שאינו חשוב כל כך, כגון 'נעליים' או גרביים, אלא אם הוא עני ושמח בהם (שו"ע או"ח רכג,ו). המנהג שלא לברך שהחיינו אפילו הוא עני (רמ"א שם; חזו"ע ברכות, עמ' תג), ויש אומרים שאם הוא עני ושמח ביותר יברך שהחיינו כי הדבר תלוי בשמחה (רדב"ז א,שצה). המנהג הוא לא לברך 'שהחיינו' על נעליים חדשות גם לא לעני (הרב הלוי).
הפרדה של שני צבעים שונים בשבת
שני זנים שונים של אוכל ששונים בטעמם ובצבעם נחשבים כשני מינים של אוכלים ואסור לבוררם זה מזה אלא על פי תנאי הברירה (פס"ת שיט,כא). מין אחד ששונה בצבעו כגון ענבים שחורים ולבנים, לדעת רוב הפוסקים, נחשבים כשני מינים ואין להפרידם או לבררם (פס"ת שיט,כא). יש מי שמיקל בזה להחשיבם כמין אחד (ערוה"ש שיט,ו). מכל מקום, אם אין לצבע משמעות, כגון סוכריות בצבעים שונים מאותו המין ומאותו הצבע שנועדו למשוך את העין אין בזה איסור ברירה (פס"ת שיט, הע' 152). לפענ"ד, אע"פ שלעניין ברכת 'שהחיינו' שני צבעים ממין אחד נחשבים כמין אחד ואין מברכים, זאת משום סב"ל. לעניין שבת, יש להחמיר ולהחשיב שני צבעים שונים כשני מינים ויש בזה איסור בורר (הרב הלוי).
שימוש בסכין האולר בשבת
הסתפקו האחרונים, האם אולר שיש בו כמה חלקים - מוקצה ושלא מוקצה: מספריים, סכין וכדו', האם האולר נחשב ככלי אחד וממילא כיון שיש בו מוקצה מחמת חסרון כיס נחשב כולו כמוקצה מחמת חסרון כיס, או שדנים כל חלק בפני עצמו, וממילא כשמטלטל את כולו נחשב כמטלטל את הכלי המוקצה מן הצד (מנחת שבת פח,מא). יש שהתירו לטלטל את האולר כדי להשתמש בסכין ובחלקים המותרים ובתנאי שלא יפתח את החלקים האסורים בשימוש, והוא הדין שמותר מעיקר הדין לטלטל צרור מפתחות שבו יש מפתח לרכב ומפתח לבית (שש"כ כ,פד; חזו"ע שבת ג, עמ' קלד). יש אומרים שאם המוקצה הוא הכי חשוב, אין לטלטל כלל (משנ"ב שח,ה). המנהג להתיר לטלטל צרור מפתחות שיש בתוכו מפתח רכב וכל כיוצא בזה (הרב הלוי).
הטמנה של שקית 'קוקי' בחמין מערב שבת
הלכה היא, שאין הטמנה של אוכל בתוך אוכל (שו"ע או"ח שיח,ד). לפיכך נהגו העולם לשים מערב שבת שקית אורז וכד' בסיר החמין, ועוד כתבו הפוסקים שנראה שאין השקית עשויה לשם הטמנה אלא כדי שלא יתערבבו המאכלים, בפרט לדעת החזו"א שאין דין הטמנה של כלי בתוך כלי (אול"צ ב יז,יג; חזו"ע שבת א,עמ' סא). יש מחמירים ואוסרים לתת את השקית עם האוכל בסיר החמין, ומחשיבים את השקית ככלי שאינה חלק מהאוכל, ולכן הסיר מוסיף בה הבל (מנו"א א ג,כז). לפענ"ד, אין זה נחשב הטמנה של 'כלי בתוך כלי', ויש להקל ופוק חזי מאי עמא דבר! ואפילו בשבת ניתן לשים את האוכל בתוך הסיר אם הדבר מבושל כ"צ והאוכל מונח על הפלטה (הרב הלוי).
חלבי אחר אכילת מאכל שבושל בשקית 'קוקי'
אם אדם הכין אוכל בשקית קוקי אטומה לגמרי שבושלה עם בשר. רוב הפוסקים מחשיבים את האוכל שבשקית כ'נ"ט בר נ"ט', כלומר הבשר נתן טעם בשקית והשקית נתנה טעם באוכל שבפנים, לפיכך אין צריך המתנה שש שעות לאחר אכילת האוכל (הכשרות למעשה, בשר וחלב). יש שהתירו לספרדים לאוכלו עם חלב לכתחילה אם האוכל הפרווה נמצא בשתי שקיות אטומות לגמרי (ואין למו מכשול, שונה הלכות כב). לפענ"ד, האוכל שבשקית לא נחשב 'בשרי', ואין צריך להמתין אחריו כדי לאכול חלב, ולספרדים יהיה מותר אפילו לכתחילה לאכול את זה עם חלב (הרב הלוי).
תפילה על נס
אמרו חז"ל שאדם שנעשה לו נס מנכים לו מזכויותיו (שבת לב,א), למרות זאת, מי שהוא חולה או בסכנה אינו יכול לומר שאינו רוצה שינכו לו מזכויותיו, כי צריך לבקש רחמים שיצילוהו ויחייהו. אמרו חז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים (שבת י,א). אדרבה באותו זמן תהיה התפילה מעומק הלב וסגולה שתתקבל (דרך זו אלך, עמ' רמד).