לך לך תשפ"ו

טט בכתפי שתים ופת באפריקי שתים

ר"ע למד שבתפילין של ראש יש ארבעה בתים, שכן נאמר: 'טטפת' והכוונה לשתיים ועוד שתיים שכן טט בכתפי הכוונה שתיים, ופת באפריקי הכוונה לשתיים (סנהדרין ד,ב). לכאורה קשה כיצד לומדים דינים מהתורה משפות אחרות? אלא שקודם חטא דור הפלגה כולם דיברו בלשון הקודש, ולאחר חטא דור הפלגה ניטל מהם לשון הקודש ונשאר רק אצל ישראל, אלא שיש מילים שאבדו מישראל ונשארו אצל אומות העולם (דרשות ר"י אבן שועיב, נח).

ניצל ברגע האחרון

כאשר לוט ראה עצמו במעלה גדולה, הוא החליט שכבר אינו צריך לקבל מאברהם אבינו. הוא מספיק גדול כדי להורות הלכה בעניני גזל, והוא מספיק מבוסס בגשמיות, ולכן אינו צריך את אבהם אבינו. ולכן הוא הסכים ברצון לפירוד בינו לבין אברהם. וסוף דבר, שהפסיד את כל מעלותיו הרוחניים, ואת כל ממונו במלחמת המלכים, רק אברהם החזיר לו את ממונו. כמעט הפסיד את כל חייו ורק בזכות אברהם הוא ניצל ברגע האחרון (קונטרס מעין גנים ב, עמ' נג).

אכילת מאכל חלבי עם חריף שטוגן בכלי בשרי שאינו בן יומו

נחלקו הראשונים האם דבר חריף משביח ומוציא את הטעם הבלוע בכלי, אפילו אם הכלי אינו בן יומו. לדעת השו"ע בבשר וחלב הרי הוא מותר (שו"ע יו"ד צו,ג). שתי סיבות להיתר: א. זהו 'היתר' ולא איסור. ב. זה נותן טעם לפגם (יבי"א או"ח ח,מג). לדעת הרמ"א יש להחמיר ולאסור אכילתם יחד (רמ"א שם).

דיוק הזמן בנץ החמה

לדעת הרמב"ם, דיוק זמן הנץ אינו מחוייב אלא לפי מה שמתקבל על דעת המתפלל שהוא הזמן (שו"ת הרמב"ם רנה). יש שלא דייקו בזמן הנץ עד כעשר דקות ואמרו שאם החזן הקדים את קריאת שמע אין להמתין לנץ החמה שנראה כעובד לשמש (הרב אליהו מני בתנד"א ב,ח; ירחון האוצר סא בשם הגר"מ אליהו חמש או עשר דקות קודם הנץ, אם החזן לא יכול לכוון את הזמן; דעה חכמה לנפשך על הבבא סאלי) וכן כדי שלא תהיה תפילתו קבע (דינים והנהגות ד,טז בשם החזו"א). יש שכתבו על פי רוב הפוסקים, לדייק את הזמן, ועדיף לאחר מאשר להקדים את התפילה אפילו דקה אחת, ובדורנו הוכשרו האמצעים לדייק יותר ויש בזה 'יראוך עם שמש' ותפילה בנץ מעלתה גדולה (כה"ח נח,י; אור תורה תשנ"ד,יח). לפענ"ד, היום ראוי לדייק אבל לא 'בלחץ', ברור שעדיף לאחר שאז התפילה בזמנה מאשר להקדים שאז התפילה בדיעבד (הרב הלוי).

סיוע בהנחת תפילין

בגמרא מסופר על אשת חבר, שהיתה קושרת לו תפילין על ידו (בכורות ל,ב). אדם משותק או שאינו יכול להניח תפילין בעצמו, לדעת רוב הפוסקים, יכול להסתייע בהנחת תפילין על ידי ילד קטן, אשה או אפילו גוי ואין צריך בזה שליחות, כיוון שזהו מעשה 'קוף' בעלמא עכ"פ מעיקר הדין (כה"ח כז,ח; צי"א יג,ז). אמנם יש פוסקים שהחמירו משום שצריך 'שליחות' או מי שמחוייב בדבר (שו"ת תשורת ש"י ב,כד). לפענ"ד, אין דין שליחות במי שמניח לאחר תפילין, והוא מעשה 'קוף' בעלמא, ולכן מותר אפילו על ידי גוי (הרב הלוי).

רעש מדירת הנופש

אדם שמשכיר דירה לנופש והשכנים מתלוננים על לכלוך ורעש עד השעות הקטנות של הלילה, יש מקום לומר שהשכנים יכולים מלעכב מלהשכיר לנופש. בהלכה מובא שבני חצר יכולים לעכב על רעש כתוצאה מאנשים שנכנסים ויוצאים מחנות (שו"ע חו"מ קנו,ב). באשר לרעש היוצא מהחנות עצמה, לדעת השו"ע ניתן למחות ואילו לדעת הרמ"א, א"א לעכב את בעל החנות (שלום לעם, בראשית תשפ"ו).

נעילת אדם בחדר או עם אזיקים בשבת

אין צידה באדם בן תרבות, כשם שאין צידה בבעלי חיים בני תרבות, בכל גיל שהוא בן קטן ובין גדול, ואף אם פעמים בורח ממישהו הרוצה לתפסו להענישו ולהזיקו, מכל מקום נשאר בחברת אנשים ואינו דומה לבעלי חיים הבורחים מכל אדם ולכן מותר. אמנם מצאנו לכמה מגדולי הדורות האחרונים לדון בענין זה, מהנכון להימנע מלנעול אדם בחדר או לאוסרו, אלא אם כן, יש חשש היזק או סכנה, משום שהשבת היא מנוחה גם לחוטאים וגם לחייבים (פס"ת שטז,כג).

בן שלוש עשרה שנים ויום אחד

נאמר שאיש המחוייב במצוות צריך להיות לפחות בן שלוש עשרה (משנה אבות ה,כא), וזוהי הלכה למשה מסיני (משנ"ב נה,מ). שנים אלה צריכות להיות מלאות וזה מה שאמרו חכמים 'בן שלש עשרה שנה ויום אחד' (נדה מה,ב). אין הכוונה שצריך שיעבור יום אחד נוסף על שלש עשרה שנה, אלא מיד כשנשלמו שלש עשרה שנה מיום שנולד ונכנס לשנת הארבע עשרה נעשה גדול וחייב במצוות מן התורה (משנ"ב נה,מב).

בר מצווה לפי התאריך העברי

אין מונים שנים אלא לפי התאריך העברי בלבד ולא תאריכים לועזיים וכדומה (רמב"ם אישות ב,כא). לדעת כמה פוסקים, צריך שימלאו לו שלש עשרה שנים מלאות לפי השעה שבה נולד, אולם לדעת רוב הפוסקים אין צריך למנות לפי השעה אלא מיד בתחילת היום נעשה גדול ובר מצוה וכן המנהג בישראל (הלכה ברורה נה,כב).