תצוה תשפ"ו

ז' באדר ברשב"י

בזוה"ק מבואר שרשב"י ומשה רבנו הם בחינה אחת. יום ל"ג בעומר יום ההילולא של רשב"י יחול לעולם ביום שחל בו ז' באדר שהוא יום פטירת מרע"ה, לרמוז שרשב"י הוא ממלא מקומו של מרע"ה (אהלי שם דרוש ג). חסידים ואנשי מעשה משתטחים על ציון רשב"י במירון בז' אדר ויתכן שרשב"י נפטר ביום ז' באדר (אספקלריא 167). יש הנוהגים להתענות בז' אדר ואילו בל"ג בעומר שמחים: א. בפטירת משה נשתכחו 3000 הלכות ואילו בפטירת רשב"י נתגלו סתרי תורה. ב. משה לא זכה להיכנס לא"י, משא"כ רשב"י שמח ביום מיתתו (דיני פסח ושבועות, עמ' שכה).

נבואת הגויים סתומה ולא מפורשת

על הפסוק: "להיות [היהודים] עתידים [למות] ליום הזה" (אסתר ג,יד) אמרו חז"ל: שנבואת הגויים סתומה ויכולה להתהפך עליהם. משל לאדם שהיה מהלך בדרך ונפצעו רגליו, אמר 'הלוואי שהיה לי חמור' עבר איש רומאי אחד שלדה חמורתו עייר אחד, אמר לו: 'קח את החמור והרכב אותו על גבך'. אמר [הגוי] הרי תפלתי נשמעת, אבל אנכי לא שאלתי כהוגן, כלומר לא פירשתי דברי אם ארכוב אני על החמור או ארכיבו עלי והרי תפלתי נהפכה עלי למשחית. אבל בישראל נבואתם מפורשת "להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויבהם" (אסתר רבה ז,כד).

תולעים בקמח

חכמים למדו, שאם התולעים לא שרצו על הארץ, ולא פירשו מהפרי לא נאסרו באכילה. ואם יש ספק אם פירשו או לא, הרי הם נאסרים מספק (שו"ע יו"ד פד,א-ז). דנו הפוסקים בעניין תולעים שיש בקמח שלא פירשו מן הקמח החוצה, אם התולעים נחשבים כמי שלא פירשו, וג' שיטות בדבר: א. אפילו אם לא פירשו התולעים מן הקמח החוצה, הרי הם אסורים באכילה, כיון שכל גרגיר קמח נידון כפרי בפני עצמו (חכמ"א לח,יא). ב. רק אם התולעים פירשו מהקמח לדופני הכלי הם נאסרים (ש"ך יו"ד פד,טו). ג. אם התולעים גדלים בדבר לח ובקמח שנבלל יפה, זהו דרך גידולם ואף אם פרשו לדופני הכלי, אינם נאסרים, אא"כ התולעים פירשו החוצה ממש (פר"ח יו"ד פד,יז). מטעם זה, יש שהתירו בשעה"ד לחם שנאפה במאפיה שאין בה השגחה על ניפוי הקמח: שמא מקפידים על ניקיון מטעם חוק המדינה, ושמא התולעים לא פירשו חוץ לקמח, ושמא לא פירשו אלא בכלי של הקמח מבפנים, ושמא נימחו בשעת לישה (ילקו"י איסו"ה ב פד,לט).

מרבים בשמחה

"כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט,א). ישנם כמה אופנים לשמחה הרצויה באדר: א. להיות שמח במה שיש לו [ולא ישמע דברים עצובים] (שו"ת חת"ס קס). ב. בשתיית יין וכן נהג הסטייפלר (דרך שיחה סו"פ מקץ). ג. מי שיש לו סיום או שמחה יעשהו בחודש אדר (דרך שיחה שם). ד. עיקר הכוונה להסיר מלבו כל עצב ודאגה (הליכות שלמה סופי"ח). ה. בנתינת השקלים כמו שהיה בזמן המקדש (מאמרי שפת אמת, פורים תרמא). ו. להרבות בתורה, לתקן המידות, לשמח עניים (אליבא דהלכתא קא). ז. בתפילה והודיה לה' בכל עת ובכל זמן (מאירי תענית כז,ב).

חתונה בפורים

הלכה היא, שמותר לשאת אשה בפורים, שרק ברגל שהוא מהתורה וגם הוא שבעה ימים, יש חשש שישהה מלהתחתן עד שיגיע הרגל (שו"ע או"ח תרצו,ח; מג"א תרצו,יח). אמנם יש מחמירים משום ש'אין מערבים שמחה בשמחה' (מג"א תרצו,יח). לפענ"ד מותר להתחתן בפורים ואין צורך להחמיר בזה (הרב הלוי).

ברכת כהנים במנחה של תענית

הלכה היא, שבמנחה אין נשיאת כפיים, מפני שבזמן מנחה שותים יין ושיכור אסור בנשיאת כפיים, ואפילו במנחה של תענית אין נושאים כפיים גזרה ממנחה של כל יום. בתענית שאין בה תפילת נעילה, אם היא נעשית סמוך לשקיעה הרי היא דומה לתפילת 'נעילה' ויש בה נשיאות כפיים (שו"ע או"ח קכט,א). נחלקו האחרונים מתי כהנים יכולים לעלות במנחה של תענית: הרוב סוברים ש'סמוך' הכוונה לחצי שעה קודם השקיעה (חזו"ע תעניות, עמ' צד). יש נוהגים לשאת כפיים מזמן פלג המנחה (אול"צ ב ח,יב), וקודם לכן לא ישאו כפיים (חזו"ע שם) ויש מי שמתיר לשאת כפיים, אפילו בזמן מנחה גדולה מכיוון שבזמן חכמי הש"ס נהגו לשאת כפיים במנחה של תענית ציבור (חזו"א או"ח כ). לפענ"ד, מצוות ברכת כהנים היא מצווה יקרה וחבל לאבד אותה, הספרדים יכולים לעלות לברכת כהנים מפלג המנחה והאשכנזים יכולים כבר במנחה גדולה כדעת החזו"א (הרב הלוי).

טלטול מגילת אסתר בשבת

חכמים גזרו שלא יקראו במגילה בשבת, שמא יעביר את המגילה ד' אמות ברשות הרבים (מגילה ד,ב), [ממילא אסור לטלטל את המגילה אפילו בביתו]. נחלקו האחרונים האם הגזירה היתה דווקא ביום פורים שחל בשבת, או שהגזירה היא כללית לכל השבתות. לדעת לדעת רוב הפוסקים, האיסור לטלטל מגילה, נאמר בפורים שחל בשבת (חזו"ע פורים, עמ' קז), וממילא מותר ללמוד ממנה בשבת רגילה, ויש אומרים שהגזירה לא לטלטל מגילה היא בכל שבתות השנה (פר"ח תרפח,ו). ואם פורים חל במוצאי שבת, יראה שלא להכין מקודש לחול (חזו"ע פורים, עמ' קז). _ההלכה המקובלת שאין לטלטל מגילה אלא למי שחוגג 'פורים משולש' – כשחל פורים בשבת, בשאר שבתות השנה אפשר לטלטל מגילה כרגיל, ואם חל פורים במוצ"ש יזהר מדיני הכנה משבת ליום חול (הרב הלוי)._

דין המפה והשלחן שעליהם מניחים ספר תורה

הלכה היא, שהשלחן שעליו מניחים את ספר התורה נחשב כ'תשמיש קדושה', ואם הספר תורה מונח על מפה, המפה נחשבת כ'תשמיש קדושה', אך מכיוון שלפעמים נותנים את הספר תורה על השולחן בלי המטפחת גם השולחן נחשב כתשמיש קדושה (שו"ע או"ח קנד,ג; משנ"ב קנד,י). מכל מקום, נהגו ליהנות בכמה הנאות מהמפה ומהשלחן, מכיוון שאי אפשר ליזהר בזה, 'לב ב"ד מתנה עליהם' שאפשר יהיה ליהנות מהם כדי שלא יבואו בני אדם לידי תקלה (רמ"א או"ח קנד,ח).

הכאה או הישענות על שולחן ספר התורה

יש פוסקים שאסרו להישען על הבימה (משנ"ב קמא,ד בשם הא"ר) אך כנראה בשונה ממה שנהגו (רמ"א קנד,ח), ויש שנזהרו לפרוס מפה על המפה קודם קריאת התורה, כדי שיוכלו להשתמש במפה הראשונה בשימושים אחרים (חזו"א בדינים והנהגות ו,ט). שימוש מבוזה במפה כגון הכאה על המפה [באופן ישיר] אף שזה לצורך מצוה להשקיט את המתפללים יש משווים זאת להכאה על הסידור כדי להשיג שקט ואוסרים (אז נדברו ג,מט) ויש שכתבו שאין למחות במקילים וראוי מראש שיתנו המתנדבים שהמפה תשמש לדברי חול (באר אברהם ט). _לפענ"ד, אין לנהוג ביזיון במפה של שולחן ספר התורה, אך שימוש רגיל כמו הישענות מותרת, הואיל ולב ב"ד מתנה. בבית כנסת ספרדי יש מקום יותר להקל, משום שתיק ספר התורה הוא כבר תשמיש קדושה והמפה היא תשמיש דתשמיש (הרב הלוי)._