בהעלותך תשפ"ו

התועלת מהבאת הביכורים

ה'תולדות יצחק' ביאר שהתועלת בהבאת ביכורים, שהביכורים שברו את מידת הגאווה ותאוות האכילה: על אף שכבר עברה שנה שלימה שלא טעם פרי חדש, כשרואה תאנה שביכרה, עם כל זה, הוא כובש את יצרו ותאוותו וכורך עליה גמי ומקדישה לשמים, ואומר 'הרי זו ביכורים', ובזה לא יהא גרגרן זולל וסובא, וכך שובר את מידת הגאווה. אפילו מלך ישראל היה מוכרח להראות ענווה והיה נוטל סל ובו פירות על כתיפו מהר הבית עד העזרה והביא אל הכהן ובכך שבר את מידת הגאווה ונעשה עניו ושפל (אושר אהרן, עמ' רפו).

העיקר הכוונה

פעם רדף חתול אחרי העכבר, ראה הפיל את העכבר בורח, לקח חול וכיסה את העכבר, וכך לא ראה אותו החתול. אמר הפיל לעכבר: אתה רואה לא כל מי ששם עליך חול מתכוין נגדך. אח"כ הגיע החתול וראה את קצה הזנב של העכבר, סילק את החול ואכל את העכבר. אמר לו הפיל, אתה רואה לא כל אחד שמוציא ממך את החול הוא מתכוין לטובתך (הרב אלימלך בידרמן, גיבור כארי, עמ' יז).

טבילה ללא כוונה

דין טבילה במקווה לצורך חולין, להלכה אינה צריך כוונה, לפיכך אדם טמא שנפל למקווה, הרי הוא נטהר מטומאתו (שו"ע יו"ד קצח,מח), ויש מחמירים להצריך טבילה שוב עם כוונה לכתחילה (רמ"א שם). נחלקו האחרונים האם כלים שנרכשו מהגוי, שנפלו למקווה ללא כוונה, צריכים טבילה שוב לכתחילה לדעת הרמ"א: יש אומרים שדין טבילת כלים כטבילת אדם וממילא צריך לכתחילה להטבילם שנית (ב"ח יו"ד קכ,יא), ויש אומרים שאין צריך להחמיר בטבילת כלים גם לדעת הרמ"א משום שטבילת כלים אינם ככלים טמאים אלא יש מצווה מיוחדת לטובלם ואין מקור לכך שצריך לכוון בעת הטבילה (ש"ך קכ,כח).

גזל או גניבה מהגוי

התורה אינה מחלקת בין סוגי הגניבות או באלו אנשים האיסור נאמר, ומכאן שגזל הגוי אסור (אבני דרך ב,עא). בגמרא נראה שיש מחלוקת תנאים אם גזל הגוי אסור (ב"ק קיג,א; ב"מ קיא,א). להלכה, פוסק השו"ע שאין לגזול מן הגוי, וכל הגוזל אפילו שווה פרוטה עובר על לאו (חו"מ שמח,ב). נחלקו האם האיסור מהתורה בכל מקרה (אוצר הגאונים רפח), או מדרבנן משום חילול השם (רש"י סנהדרין נז,א). באשר להשבת הגזילה, יש אומרים שחייב להשיב (רמב"ם גזלה ואבדה א,ב), ויש אומרים שהחיוב להשיב הוא מדרבנן משום קידוש השם (נתיבות חו"מ שמח,א). גזל הגוי קשה יותר משום שהגוי לא ימחול ועוד שגורם שהשר של העכו"ם גונב שפע הנשפע לישראל (בא"ח ש"ר כי תצא,ז).

כשרות סודה ושאר משקים לנטילת ידיים

השלחן ערוך הביא מחלוקת האם שאר משקים כשרים לנטילת ידיים (שו"ע או"ח קס,יב). מי שאין לו מים, רשאי ליטול ידיו לסעודה לפי סדר עדיפויות הבא: א. במים שלא השתנה צבעם כגון: מי סודה, ואף במיץ ממותק ללא צבע יכול ליטול ידיו עם ברכה. ב. מים שהשתנה צבעם כגון: קולה וקפה וכו' יטול ידיו בלא ברכה, וכן במקרים הבאים: ג. במיץ תפוזים ושאר מי פירות. ד. יין בעדיפות אחרונה מפני חשיבותו. ה. שמן ודבש לא ישתמש בו לנטילה כלל משום שאינם מנקים את הידיים (אול"צ ב מו,ד; פס"ת קס,כא).

ברכת נפשות במקום ברכת מעין ג'

במשנה נאמר: שאם בירך 'שהכל' על דבר שברכתו שונה יצא ידי חובה (משנה ברכות ו, ב). יש אומרים שגם ברכת 'נפשות' מועילה לפטור ברכה מעין ג' ואין זו ברכה לבטלה משום שהיא ברכה כוללת (כה"ח רב, עט), ולדעת רוב הפוסקים אין ברכת נפשות פוטרת מעין ג' ולכן מי שמברך 'נפשות' על ברכה מעין ג' הרי זו ברכה לבטלה (ילקו"י רב, ב). _וכן נלפענ"ד (הרב הלוי)._

טלטול שעון קיר בשבת

שעון קיר הוא כלי שמייחדים לו מקום קבוע בקיר ודומה לתמונה הקבועה בקיר, אין מטלטלים אותו סתם כך. יש אומרים שהוא נחשב 'מוקצה מחמת חסרון כיס' ולכן אין לטלטלו בשבת (משנ"ב שח, ח). יש מקילים ואומרים שכדי שיהיה 'מוקצה מחמת חסרון כיס' צריך שיהיה כלי שמלאכתו לאיסור, ומכיוון ששעון אינו כלי שמלאכתו לאיסור אינו מוקצה וניתן לטלטלו (הליכות עולם ג, עמ' רא). _לפענ"ד, ראוי לחוש לסברת המשנ"ב, שבמידה מסויימת דבר שיש לו מקום קבע נחשב כמוקצה ואין להזיז תמונה או שעון קיר וכדומה נגד הרא"ש שהתיר אם זה לא מוקצה מחמת איסור (הרב הלוי)._

הכהן בפדיון הבן יושב או עומד

האב הפודה את בנו צריך לעמוד בעת הברכה וקיום המצווה (אוצר פדיון הבן ב יח,יח). באשר לכהן, יש אומרים שהכהן ישב בעת קבלת מתנות הכהונה ובכלל זה גם בפדיון הבן, משום שנאמר: 'למשחה בהם' והוא דרך כבוד לכהן ולאחר הפדיון הכהן יחזיר את התינוק לאביו ויברכו (מהר"י ברונא קכב), ויש אומרים שגם האב וגם הכהן יעמדו, שאין זה דרך כבוד שהכהן ישב והישראל יעמוד (מהרי"ט צהלון א,א). _מקובל שגם הכהן וגם אבי הבן עומדים (הרב הלוי)._

פגישה עם המלך

פעם דיבר הג"ר יצחק זילברשטיין עם הגרש"ז אויערבך בהלכה, לפתע הגרש"ז אמר: 'הגיע זמן תפילה'. בני הבית התפלאו, שהרי יש עוד כרבע שעה, והדרך לבית הכנסת היתה כשתי דקות, ורבנו אמר: "אם היתה לנו פגישה עם נשיא ארה"ב, בוודאי שלא היינו יוצאים ברגע האחרון, והיינו עושים את כל ההכנות כדי להגיע בזמן. על אחת כמה וכמה וכמה, כשמדובר בפגישה שיש לנו עם השי"ת". (עלינו לשבח, וארא). הגרש"ז אויערבך הקפיד לבוא לפחות עשר דקות לפני התפילה. הוא גם תבע כך מאחרים, והסביר שכאשר באים לפגישה עם המלך, לא מגיעים ברגע האחרון, ובדוואי לא מאחרים. הנהגה כזו פועלת על האדם שירגיש, לפחות מעט, שהוא עומד לפגוש את המלך (שיח יוסף ב, עמ' עב).