בלק תשפ"ו
נשמת ישראל
לכל אדם מישראל יש נשמה גבוהה, חלק אלוה ממעל, ועל כן אומרים מדי בוקר: 'נשמה שנתת בי טהורה היא'. האדמו"ר הזקן אומר שהגוף שבתוכו הנשמה יכול לשגות, אבל גם בשגיאותיו נשארת הנשמה טהורה והחטא אינו נוגע בה. החטא הוא חיצוני, מקרי ולא מהותי. בתורה נאמר: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה", רבי שמחה בונים מפשיסחא ביאר, שהחטא הוא על שאמר 'כי אין אלהי בקרבי', שלא הרגיש ברוממות הנפשת האלהית. (באר הפרשה, פרשת וילך).
הצורך ללמוד
האדם נברא כדי להכיר את גדולת הבורא, משום כך, השינוי של המראות שנגלות לו לנגד עיניו, יכולים לסייע לו לחדש את הרגשותיו בזה. במיוחד ביקור במקומות מרשימים במיוחד, כמ"ש בתהלים: "הרים הגבוהים ליעלים". מפורסם בשם בעלי התוספות, שמן הראוי לאדם להסתכל בדברים המרשימים שבטבע כמו הרים גבוהים וכדומה. הרש"ר הירש זצ"ל, שהוזמן על ידי תלמידיו לבוא לשוויץ, התבטא: עכשיו, אוכל לענות להקב"ה, אם ישאל אותי: אם בשוויץ שלי היית?... משום שמראות חדשים מעוררים את האדם להתפעל מהבריאה בצאתו מהשגרה של המראה היום יומי (בנתיבות רחוקים, עמ' 20).
מכירת דירה, והדברים המחוברים לה
ראובן שמכר את דירתו והשאיר בדירה מדפים מחוברים וכן מנורות לילה מחוברות לקיר ליד המיטות, ועתה רוצה המוכר לקחת אותם, או שהקונה ישלם עליהם תוספת. במקום שיש מנהג הכל כמנהג המדינה, ובמקום שאין מנהג, מבואר בגמ' שאם הוא מחובר בטיט נחשב כחלק מהבית (ב"ב סט, א). דבר שמחובר בעזרת יתדות או מסמרים זהו ספק בגמ' והיה ללוקח להתנות ואם קשה להוציא את היתדות יש אומרים שנחשב כטיט (בדי משה ג, רסט).
כיבוד אב ואם בגר שהתגייר
לגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו ולבזותו כדי שלא יאמרו שבא מקדושה חמורה [כשהוא גוי] לקדושה קלה [כשהוא יהודי] (שו"ע יו"ד רמא, ט). נראה שגר צריך לנהוג מקצת כבוד באביו (רמב"ם ממרים ה, יא). גר צדק שהוריו הנכרים מבקשים שיבקרם לעיתים רחוקות, יש מקום להתיר וכן להתפלל לרפואתם. הורים מאמצים יש לכבדם מקצת כבוד (אהלי שם – למען יאריכון ימיך, עמ' קסו).
ריקוד מצווה [מצווה טאנץ]
מנהג בקרב רוב חצרות החסידות לערוך "ריקוד מצווה". אחר שרוב האורחים עזבו את האירוע, אבי הכלה, אבי החתן, החתן ולעיתים גם רבנים ומכובדים אחרים, רוקדים עם אבנט שאוחזת הכלה מבלי לגעת בכלה. יש שאסרו לרקוד עם הכלה בכל צורה שהיא, אפילו אם היא אוחזת במטפחת בלבד (פת"ש אבה"ע סה, ב), בפרט אם נכשל בנגיעה ובהסתכלות (ילקו"י טהרה קפג, ה). יש שהתירו במיוחד אם הת"ח מתכוין לשם שמים על פי הגמ' שאומרת "כיצד מרקדים לפני הכלה" (כתובות יז, א; ח"מ אבה"ע כא, ו). _לענ"ד, בריקוד הזה ישנה בעיה של צניעות, שכולם מתבוננים בכלה (הרב הלוי)._
טהרת המלבושים ונקיותם
התורה הקפידה על בגדי כהונה שיהיו נקיים, וכן כהן שעבד ללא בגדי כהונה חילל את העבודה (זבחים יז, ב; שבת קיד, א). נראה שהתורה הקפידה על הלבוש החיצוני כמו על הלבוש הפנימי, ולכן כל כהן שמשנה לבושו החיצוני ואינו לובש בגדי כהונה נחשב כזר ואין כותנתו עליו למרות שבתוכו הוא צדיק גמור. כמו כן הקפידה התורה על נקיונו וטהרתו של הבגד (מ"מ-קליין צו, תשכ"א). חייב אדם לראות שיהיו בגדיו טהורים מטינוף וטומאה ושלא יהיו מלוכלכים בשמן ורבב, שהמלבושים לבוש הגוף, והגוף לבוש הנפש, וטהרת הגוף יעורר טהרת הנפש (מגדל עוז בית מדות, עליית הטהרה).
השקיה במים שנטל בהם ידיים בבוקר
הלכה היא, שאין ליהנות ממים של נטילת ידיים ולכן לא ישפכם בבית או במקום שעוברים שם בני אדם (שו"ע או"ח ד, ט), כתבו האחרונים שגם לא ישקה בהם גינתו והעציצים שבבית (כה"ח פלאג'י ח, ז). יש אחרונים שכתבו שדברי השו"ע נאמרו לכתחילה, אבל אין בזה איסור (שלמת חיים א, יב). מכל מקום מותר לשופכם בבית הכיסא אע"פ שנהנה שנשטף בהם הצואה (פס"ת ד, יד).
מחט שניקבה את מעי הבהמה
דרכם של רבים ממגדלי הבקר לשים מגנט רב עוצמה במעי הבהמה כדי לשאוב כל מיני חלקי מתכת שנכנסים למעי הבהמה בעת אכילתה ולמנוע בעיות של טריפה {כבסרטון}. מחט המצליחה לחדור ל'בית הכוסות' והוא אחד מחלקי קיבת הבהמה יכול להטריפה אם המחט מנקבת את 'בית הכוסות' משני צידיה – הפנימי והחיצוני. במקרה כזה אם נמצאת לאחר השחיטה מחט תחובה בבית הכוסות ויש שם טיפת דם זה סימן שהמחט ניקבה את הבהמה עוד בחייה ולכן היא טריפה (שו"ע יו"ד מח,ח). נחלקו האחרונים אם נמצאה מחט שוכבת בבית הכוסות ויש סירכא לבית הכוסות מבחוץ האם זה סימן שהמחט ניקבה את בית הכוסות נקב מפולש (דרכ"ת יו"ד מא,עא).
ברכה על בדיקת תולעים
אין ברכה על בדיקת התולעים, שכן הבדיקה מתולעים נועדה להימנע מאיסור ואינה מצווה. לעומת זאת, בדיקת חמץ נועדה לקיים את מצוות 'תשביתו', שחובה על היהודי להשבית את החמץ מביתו (תוס' פסחים ב,א), לפיכך מברכים על מצוות בדיקת חמץ. יש שכותבים שכל דבר שהתולעים מצויים בתוכו ומוחזק שיהיו תולעים, אסור לאוכלו ולשתותו עד שיבדוק את האוכל מתולעים (רשב"א א,קיג).
שולחן שבת זה לא בית משפט
ראש ישיבת 'קול יעקב', הרב יהודה עדס סיפר שכשהיה אברך צעיר, אמו היתה אשת תלמיד חכם אמרה לו: 'שולחן שבת זה לא בית משפט! מעירים לזה, וגוערים בזה, אסור שזה יהיה כך, שולחן שבת צריך להיות ספוג בעונג, שהילדים ימתינו לו כבר ממוצ"ש הקודם' (לעשות את השבת ב - רז, עמ' נז).