ואתחנן תשפ"ו

כל הכועס חכמתו מסתלקת

יש מידה כנגד מידה, שכאשר אדם כואס הוא נשלט על ידי הרגשות ולא על ידי השכל. המילה שנאמרה בשעת כעס אינה יכולה לחזור אחורה וכמה שינסו למחוק היא קיימת, זה משהו שנחרט בנפש. וכיוון שבשעת הכעס האדם אינו פועל מתוך שכלו, לכן נענש ששוכח תלמודו מידה כנד מידה אם שכלו אבד, חוכמתו מסתלקת ממנו, ולפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות (טעם ודעת ב, מטות).

האוכל בתשעה באב כאילו אוכל גיד הנשה

כתב הזוהר שכל מי שאוכל בתשעה באב כאילו אכל גיד הנשה (זהר וישלח קע,ב). טעם הציווי שלא לאכול מגיד הנשה, הוא כדי לרמז לנו שלא תשכח הבטחת הקב"ה לעמו, שהגם שבמשך הגלות יזיק ויהרוג לנו עשו ר"ל, כדוגמת מה שעשה עשו ליעקב בכף יריכו, אבל לבסוף באחרית הימים יבוא משיח צדקינו ויצילנו מעשו... מי שאצלו חורבן ביהמ"ק הוא דבר סופי, לא שייך אצלו אבילות על החורבן כי אצלו המקדש 'מת', לכן לו אינו נוגע האיסור של גיד הנשה (אהל משה ח, עמ' לח). הסטייפלר ביאר שיש שס"ה לאוין בתורה וכל ל"ת הוא כנגד יום אחד בשנה, והיום שהוא כנגד הלאו של גיד הנשה הוא תשעה באב (אביר יעקב עה"ת, עמ' ק).

שינה על המיטה בליל תשעה באב

יש מי שנוהג לשכב בליל תשעה באב על הארץ ושם אבן תחת ראשו (שו"ע או"ח תקנה,ב). אדם חלוש אין צריך להחמיר בזה ויישן על המיטה (משנ"ב תקנה,ו). יש שנהגו לישון על הארץ או על המזרן בארץ ולשים אבנים תחת הראש (הגר"י קנייבסקי באורחות רבינו ב, עמ' קלח). יש שהחמירו מעיקר הדין כדין אונן (הגר"א או"ח תקנב,ז), אמנם רוב העולם ואפילו הרבה בני תורה לא נהגו בזה כהגר"א שדעתם שבתשעה באב חלים רק דיני אבילות, ואבל מותר לישון על גבי המיטה בזמן הזה ואין חיוב כפיית המיטה בזמן הזה (אליבא דהלכתא צח בשם הגרש"ז). _לפענ"ד, בליל תשעה באב ישנים על המיטה כרגיל (הרב הלוי)._

ברכת שעשה לי כל צרכי בתשעה באב

בין חמשת העינויים שגזרו חז"ל בתשעה באב זהו 'נעילת הסנדל', כלומר נעליים העשויות עור. אחת מברכות השחר היא 'שעשה לי כל צרכי' ויש בה הודאה על נעילת הנעליים. רוב הפוסקים הראשונים והאחרונים הסכימו שיש לברך ברכה זו גם בת"ב ויוה"כ: א. שהיא הודאה כללית על מנהגו של עולם ולא על נעילת הנעליים של אותו היום. ב. מותר לנעול נעלי גומי. ג. ועוד שהברכה תחול על לבישת הנעליים במוצאי הצום (משנ"ב תקנד, לא; חזו"ע תעניות, עמ' שסא), לדעת האר"י אין לברך ברכה זו בימים אלו שאין מברכים בצומות על דברים שלא נהנים מהם (כה"ח מו, יז). _מנהגנו לברך. על הגר"א מספרים שברך ברכה זו במוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תשעה באב כשנעל נעליו (הרב הלוי)._

הנחת תפילין בתשעה באב

יש שנהגו שלא להניח תפילין של ראש בתשעה באב, משום שנקרא 'פאר' (רמב"ם תעניות ה,יא), אולם המנהג הרווח, שלא להניח תפילין ולא לשים טלית בתשעה באב בשחרית, אלא רק טלית קטן תחת הבגד, ובמנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין עם ברכה (שו"ע או"ח תקנה,א). ולפי אותם הנוהגים כן, גם אדם שצריך לאכול בתשעה באב, יאכל קודם התפילין אחר התפילה (פס"ת תקנה,א). נהגו המקובלים להניח תפילין וטלית בביתם לפני התפילה ומנהג ירושלים והמקובלים ההולכים בעקבות הרש"ש להתפלל שחרית בפרהסיא בבתי כנסיות בטלית ותפילין עד אמירת הקינות, וגם בתשעה באב יש חיוב תפילין, שהרי גם אבל חייב בתפילין (פס"ת תקנה,ד; ילקו"י או"ח ב, תפילין במעגל השנה). _אנו נוהגים כמנהג ירושלים, להניח תפילין וטלית כרגיל ורק לקראת הקינות אנו חולצים את התפילין (הרב הלוי)._

חיוב פת בסעודה מפסקת

יש אומרים שכדי שהסעודה מפסקת תיקרא 'סעודה' חייב לאכול פת וישתדל לטבל את הפת באפר (אול"צ ג כח,א). ויש אומרים שלכתחילה יאכל סעודה המפסקת עם פת אך אין חובה, שאם לא יאכל פת תחשב הסעודה האחרונה שאכל עם פת כסעודה המפסקת והיה צריך שלא לאכול שני תבשילין (פס"ת תקנב,א). _רצוי לאכול פת בסעודה מפסקת, אך אין זה חיוב (הרב הלוי)._

רואה בשמחת ירושלים עתה

אמרו חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל,ב). חז"ל אמרו בלשון הווה שזוכה ורואה בשמחתה ולא בלשון עתיד, שכאשר אדם מתאבל על ירושלים, כבר ישנה שמחה ונחמה! שכיוון שהיהודי אינו שוכח את בית המקדש, זוהי כבר הנחמה והשמחה שחושבים על החורבן זה מראה שהדבר אינו מת שמשתכח אחר י"ב חודש, אלא זהו דבר חי ו'אין מקבלים תנחומים על החי' ועל כן תשעה באב הוא מועד גדול כי נדע שעתידים אנו לחזור לקדמותינו (רשות חת"ס ג, פד).

איסור אותו ואת בנו

איסור זה הוא אחד ממצוות לא תעשה, לפיה אסור לשחוט בהמה טהורה יחד עם הילד שלה באותו יום ואינו נוהג בחיות או עופות (ויקרא כב,כח; שו"ע יו"ד טז,ז). העובר על איסור זה חייב מלקות והבשר מותר באכילה (רמב"ם שחיטה יב,יב; שו"ע יו"ד טז,ג). איסור זה נוהג בעיקר באם ובנה, ומספק גם באב ובנו אך אם עשה כן אינו לוקה (שו"ע יו"ד טז,ב). הסדר אינו משנה אם שוחט קודם את האם או את בנה. האיסור נוהג רק אם שחט בהמה כשרה אך אם הבהמה טריפה או אסורה מותר לשחוט את השני (שו"ע יו"ד טז,ט).

מצוות כיסוי הדם

מהתורה יש מצווה לכסות את הדם, אחר השחיטה של עוף או חיה אך לא חייבים לכסות את הדם בשחיטת בהמה (שו"ע יו"ד כח,א). כיסוי הדם הוא מצווה בפני עצמה, והשחיטה כשרה גם אם לא כיסה את הדם (רמ"א יו"ד כח,א). להלכה, מותר לאכול מהבשר אפילו לפני כיסוי דם העוף או החיה (ב"י יו"ד כח).

אמונה פשוטה

"שמע ישראל" היא אמונה פשוטה על כן אומרים בקדושה: "בכל יום באהבה שמע אומרים". בטבעו של אדם שינעם לו על דברים שמבין בשכל, אבל אנו עם ה' אומרים באהבה שמע ישראל, היא האמונה הפשוטה ללא פילוספיה וחקירה, אנו אומרים יחוד ה' בערב ובבוקר. וזה שכתוב שאפילו הלוחמים שאין בידם אלא קריאת שמע בכל יום אין נמסרים בידם כיון שבוטחים בהקב"ה. וכן מה אומרים בתפילה "ואל יאבד ישראל האומרים 'שמע ישראל'", ולא האומרים 'ה' אחד', כי השבח הוא לומר את שמע ישראל שמרמז על האמונה הפשוטה שאנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים ללא מופתים וראיות (אהל שם, עמ' יב).