ראה תשפ"ו

רושם הנחש ניכר בעפר ולא באבן

"וארבעה לא ידעתים... דרך נחש עלי צור" (משלי ל,יח-יט). שלמה המלך מתייחס לנחש, שרושמו והילוכו ניכרים רק בעפר, מה שאין כן כשעולה על אבן או סלע, אינו משאיר סימן להילוכו עליהם. יש כאן רמז: א. בעל גאווה שהוא קשה כצור, ואינו יכול להרגיש בחסרונו, שחושב עצמו כאדם שלם. ב. יצה"ר ניכר באדם חלש אופי, לא כן במי שעבודתו בתוקף ומסירות נפש כאבן שאין רישמו ושליטתו ניכרים בגופו (אלפי ישראל החי ב, עג).

פסיעה לאחור דרך כבוד

בעבודת יום הכיפורים נאמר שהכהן הגדול יצא מקודש הקדש כדרך שנכנס, כלומר עם הפנים כלפי קודש הקדשים (יומא נב,ב). מכאן לומדת הגמרא שכהנים בעבודתם, לוים בדוכנם וישראל במעמדם, וכן תלמיד שנפרד מרבו מצדדים פניהם והולכים ולא מפנים עורף (יומא נג,א; שו"ע יו"ד רמב,טז). גם המתפלל תפילת העמידה פוסע לאחוריו ג' פסיעות ואחר כך יתן שלום ויתחיל עם רגל שמאל תחילה (שו"ע או"ח קכג,א-ג).

ברכת לחם באן

'לחם באן' עשוי מלחמניה על בסיס קמח שמרים. בדרך כלל מניחים סיר של מים חמים ועליו סלסילה מנוקבת והאדים נכנסים לסלסילה ומבשלים את הבצק. מכיוון שהבצק מבושל באדים והוא לא נאפה ברכתו 'מזונות' (גינת ורדים או"ח א,כד בדומה לכוסכוס). אם קבע על הלחם 'סעודה' הדיעה המקובלת שזה נקרא 'תבשיל' וממילא עדיין ברכתו מזונות (ברכת ה' ב ב,יז). יש מחמירים בכל לחם מבושל לאכול אותו בתוך סעודה עם לחם רגיל כדי לצאת ממחלוקת (שו"ע קסח,יג).

ברכה על ציצית לאחר שעלה מהבריכה או הים

אדם שפשט את הטלית קטן לצורך כניסה לים וכדומה, למנהג האשכנזים אם שהה הרבה זמן כשיעור של שלוש שעות ואפילו יותר אז צריך לברך, ובפחות מזה אין צריך לברך (הליכות שלמה ג,ז). למנהג הספרדים יש אומרים שאם שהה שיעור של חצי שעה צריך לחזור ולברך (אול"צ ב מד,י), ויש שנהגו שלא לברך על טלית קטן כלל, גם אם הוא מחליף לטלית קטן חדש, ויכוון כשלובש טלית גדול לפטור בברכה את הטלית הקטן (הליכות עולם א, עמ' יא). _לפענ"ד, אם יש בטלית קטן שיעור מברכים על טלית הקטן וכן אם עובר הרבה זמן ובוודאי שאם מחליף ציצית (הרב הלוי)._

פטור תרומות ומעשרות מהפקר

חכמים דרשו מהפסוק: "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך", שדווקא פירות שאין ללוי חלק ונחלה צריך להפריש תרו"מ, אבל פירות הפקר שיש ללוי חלק בהם, פטורים מתרו"מ (ירושלמי מעשרות א,א). גידולי הפקר פטורים מתרו"מ, ואף פירות שנטועים לנוי ושייכים לעיריה, כל זמן שכל אדם יכול לקטוף מהם, הפירות פטורים מתרו"מ (פניני הלכה כשרות א ח,ב).

התנאים להפקר שפוטר ממעשר

א. ההפקר צריך להיעשות בפני שלשה אנשים ולכל בר ישראל בין לעניים בין לעשירים (שו"ע חו"מ רעג,ז; משנה פאה ו,א). ב. ההפקר הוא מהשלב שהפירות הגיעו למצב שראויים לאכילה, ועוד לא נגמרה מלאכתם של הפירות ולא נקבעו למעשרות, כלומר עוד לא נקטפו ונארזו, אך אם נקטפו ונארזו ומיועדים למכירה, כבר התחייבו בתרו"מ (מעיין לח, הגרז"נ). ג. שיפקיר את הפירות ולאו דווקא את השדה (רמב"ם מעשר א,יב). ד. בעל השדה יהיה פטור מהתרו"מ רק אחר שלשה ימים מפני הרמאים הרוצים להיפטר מתרו"מ (שו"ע חו"מ רעג,ט). ה. אם קטף הרבה פירות הפקר ועשה מהם גורן, כיון שנראה כבעלים, חכמים חייבו אותו להפריש תרו"מ משום מראית עין (רמב"ם תרומות ב,ט).

שלא לצער

הרב דב יפה היה אומר שצריך להיזהר שלא לצער אף אדם, במיוחד לא לצער את ההורים, שהרי לצער כל אדם, זו עבירה גדולה, וקל וחומר לצער את ההורים. יש בחורים שהולכים לטיול אפילו שאמא שלהם מפחדת, וגם אם חושב שאין לה מה לפחד, אבל היא הרי מפחדת... ואיך אפשר להנות בזמן שהאמא תצטער? (יומי דפגי, עמ' לג).