אמירת 'גאל ישראל' בלחש

נאמר בגמרא שכל הסומך גאולה [גאל ישראל] לתפילה [שמונה עשרה] אינו נזוק כל היום כולו וכן נפסק להלכה (שו"ע או"ח קיא,א). משום כך, יש אומרים שלא יענה אמן משום הפסק (שו"ע או"ח קיא,א), אך יש אומרים שעונים 'אמן' ואין בזה משום הפסק (רמ"א קיא,א). למעשה, התפשט המנהג גם אצל אשכנזים שלא לענות 'אמן' לא ביום חול ולא בשבת (פס"ת סו,י). כתבו אחרונים, למנהג האשכנזים כדי לצאת י"ח הכל: עדיף לסיים את הברכה יחד עם הש"ץ או שיתחילו 'ה' שפתי' מעט קודם הש"ץ (משנ"ב סו,לה). יש אומרים שלא יאמר הש"ץ בלחש 'גאל ישראל': א. הש"ץ צריך לקרוא בקול רם כדי להוציא את מי שאינו בקי (תשובות והנהגות א,קה). ובדיעבד אומר את תחילתה וסופה של כל ברכה (כתבי ר' י"א הענקין, עמ' קכד). ב. אין זה כבוד הברכה (קובץ מבית לוי [לשבט הלוי] ו, עמ' כד). ג. אין לזה מקור (פס"ת סו,י). מנגד יש מצדדים במנהג לסיים את הברכה בלחש ויש שנוהגים לומר בלחש אפילו מ'צור ישראל' (א"א סו). לפענ"ד, הטוב ביותר לומר את כל הברכה בקול רם, והיחיד יסיים יחד עם הש"ץ או שיקדים לומר ה' שפתי תפתח (הרב הלוי).