שלח תשפ"ו
לולא ה' שהיה לנו, אזי חיים בלעונו
תפילה שכתבה משה על לשון הגלות: ה' היית מחסה לנו ומגן בעדינו שלא נהיה טרף לגויים, שהם כחיות טרף שואגים עלינו לטרפנו, ואשר תמיד קמים עלינו להשמידנו, ואתה ה' תמיד היית לנו כמו מעון ומחסה אשר חוסים בך. כי לולא ה' שהיה לנו אזי חיים בלעונו, אבל עם כל הצרות תמיד, עם ישראל חי וקיים לעד (מאיר טוב תהלים צ).
אבינו מלכנו – בהכל
הרב גרשון אדלשטיין סיפר שאדם אחד נכנס לבית הכנסת, וראה ציבור שאומרים 'אבינו מלכנו, החזירנו תשובה שלמה', בהתעוררות גדולה, וכשהגיעו לבקש על פרנסה – לא ביקשו בהתעוררות. אותו אדם התפעל שהתשובה חשובה להם יותר מפרנסה, לאחר מכן הוא התאכזב לשמוע מאחד שאמר לו שבפרנסה הם בטוחים בעצמם, אבל תשובה על החטאים הם מבינים שזה משמים (דרכי החיזוק 226, עקב תשע"ו).
אדם ששם 'סנדל' על גלגל מכוניתו של חברו
באופן שהחבר צריך להוציא הוצאות בכדי שתהיה אפשרות להשתמש בחפץ, יש לדון משום שאינו נזק בגוף הדבר והרי זה דומה לזורק מטבע של חברו למים צלולים שפטור, ויש אומרים שזה נחשב נזק בגוף הדבר וחייב על ההוצאות הנגרמות לבעל הרכב, ופשוט שבאופן שאדם שם דבק בתוך מנעול חברו לכו"ע חייב המזיק לשלם את מה שישלמו לפורץ כיוון שנחשב שהזיק את המנעול (חוקי חיים -הלכות שאלה, בדין ריפוי בבהמה ובכלים). _לפענ"ד, המסנדל את רכבו של חברו אינו דומה לנזק בגוף הדבר, אך עצם העובדה שיש על זה מחלוקת הרי הוא פטור, משום שהמוציא מחברו עליו הראיה (הרב הלוי)._
חנופה מחמת פחד
נחלקו בגמרא אם מותר להחניף בעולם הזה (סוטה מא,ב). מבואר בהרבה ראשונים שכל ההיתר להחניף לרשעים בעוה"ז הוא דווקא כשחושש ממנו שיזיקנו. ובשערי תשובה שער ג' משמע שגם אם אין זה חשש סכנה אלא חשש נזק מותר. לדיינים אסור להחניף לרשעים ולעוות את הדין, ואם הדיין מתיירא מהם יפרוש מדינם ואל ידון אותם לגמרי, אבל אם התחיל לדון חייב לסיים דון אותם ולא להחניף (אהלי יעקב תורה ה, עמ' לו).
זהירות מגרירת חוטי הציצית על הארץ
יש להיזהר שחוטי הטלית לא יגררו על הארץ (שו"ע או"ח כא, ד). א. משום ביזוי מצווה. ב. הציצית יכולה להיפסל בכך (משנ"ב כא, יח). וכתבו בחומרת הדבר, שעליו הכתוב אומר: "וטאטתיה במטאטא השמד" (ישעיה יד, כג). יש לדעת, שהעניין הוא: א. שמתנהג בבזיון בטלית באופן קבוע ולא באקראי. ב. על הארץ ולא על ספסל. ג. דווקא כשהולך ולא כשהוא יושב, אא"כ אנשים עוברים שם. ד. ההלכה נאמרה בטלית, אבל בציצית קטן הדבר קל יותר (פס"ת כא, ו).
קידוש על יין שבבקבוק
לכתחילה יש לקדש על כוס כמו פשט הגמרא: "כוס של ברכה" אך לגבי דיעבד, דעת רוב הפוסקים שאפשר לברך גם על יין שבתוך הבקבוק, למרות שהרמ"א כתב שאין לוקחים כוס שפיו צר לברך עליו, כיון שצריך לתת בו עיניו כדי שלא יסיח דעתו (רמ"א קפג,ד), האחרונים כתבו שהכוונה לתת עיניו בכוס דווקא ולא ביין בפרט אם הבקבוק שקוף (מג"א קפג,ז; שש"כ ב מז,יא; ילקו"י שבת א רעא,מב). יש מחמירים וסוברים שאין לזוז מלשון חז"ל שאמרו 'כוס' דווקא (עולת יצחק ב,ק). _לפענ"ד, אפשר לקדש על בקבוק והעולם נוהגים לקדש על כוס, ורצוי לקדש על כוס שקופה כדי שיוכלו לראות את היין שבתוך הכוס (הרב הלוי)._
הזכרת חולה בברכת רפאנו
ניתן להתפלל על חולה פרטי בשלשה מקומות בתפילת שמונה עשרה: א. בברכת רפאנו. ב. בברכת שומע תפילה. ג. אחרי או לפני ה'יהיו לרצון' שבסוף התפילה (שו"ע או"ח קיט, א). באשר להזכרת החולה בברכת רפאנו: א. יש אומרים שבברכה זו מזכיר דווקא מבני ביתו או ת"ח (אול"צ ב ז, לג). ב. יש אומרים שאין מבקשים על העתיד רק על העבר (משנ"ב קיט, א). ג. יש אומרים לומר את התפילה הפרטית בסוף הברכה לפני החתימה (פרמ"ג או"ח קיט, א). ד. יש לומר את התפילה בלשון יחיד ולא בלשון רבים שלא יראה כמוסיף על התפילה (משנ"ב קיט, ח). הגבלות אלו לא קיימות בהזכרה שומע תפילה או ביהיו לרצון שיכול לשאול כל צרכיו (שו"ע או"ח קיט, א).
מדליון ברכת כהנים בכתב עברי קדום
נוסח ברכת כהנים שנמצא בחפירות כתף הינום בירושלים נכתב בכתב עברי קדום ולא בכתב אשורי. קדושת האותיות חלה רק בכתב אשורי ולא על כתב העברי הקדום (מגילה ח,ב). כמו כן אם האותיות נכתבות בצורה של חקיקה, אין זו הכתיבה הרגילה. כתב שאינו בכתב עברי – אשורי אינו צריך שרטוט (רמב"ן גיטין ו,ב), ונראה שרק לענין שרטוט אומרים זאת, אך לגבי קדושת הפסוקים אין הדבר תלוי בצורת האות אלא בתוכן הדברים ואין להכניסו למקומות מטונפים כמו בית הכיסא (באהלה של תורה א,מב).
הכנסת כתב אשורי [כתב שלנו] לשירותים
מבואר שלכתב אשורי יש קדושה מיוחדת, עד שחז"ל גזרו עליו כאשר הוא נכתב בקלף ובדיו שהוא מטמא את הידיים (מגילה ח,ב). נחלקו האחרונים האם ניתן להיכנס בכתב אשורי לשירותים כאשר התוכן הוא חול ואינו קודש, יש אומרים שמפאת קדושת הכתב אין להיכנס עימו למקומות מטונפים (עשה לך רב ה,כו). ויש אומרים שהיות ואין זה דרך כתיבה של ספר תורה ואין בזה דברים שבקדושה ולכן מותר להיכנס עמו לשירותים (צי"א טו,ז), והיו חכמים שנכנסו לשירותים עם ספרים חיצונים שנכתבו בעברית כדי לקרוא שם (שאילת יעב"ץ א,י). מאידך יש שנזהרו אפילו מלשלוח הזמנות לחתונה בכתב אשורי (רב פעלים יו"ד ד,לב). _פוק חזי מאי עמא דבר, והעולם נוהג להקל, יש להקפיד בתוכן קודש או בדרך כתיבה של ספר תורה (הרב הלוי)._
כל יהודי צדיק
מסופר כי ר' לוי יצחק מברדיצ'וב לא היה יכול לראות את הרע כמות שהוא, וכך היה בטבעו לראות תמיד את הטוב שבכל דבר, ולכן כשראה עגלון המושח את גלגלי עגלתו כשהוא באמצע התפילה, הפך את היוצרות ואמר: "רבש"ע! כמה קדושים הם בניך, גם כשהם מושחים את גלגלי עגלתם הם מתפללים". העולם מטבעו מורכב משני צדדים, ובמהותו הוא מאפשר להתייחס לכל דבר מכל כיוון שרוצים. דרגה זו היא גבוהה באהבת ישראל ומאפשרת להתייחס לכל יהודי כאל צדיק גמור, אך מחייבת התעלמות מסויימת מן המציאות של העולם הזה. ואילו הבעש"ט היה אוהב ישראל בדרגה הנעלית ביותר: הוא אהב את היהודי כמות שהוא, על מעלותיו וחסרונותיו. למרות הרע שבו כשם שהחסרונות הקיימים אצל האדם אינם פוגמים באהבתו את עצמו, כך יש לאהוב יהודי שני. (אהבת ישראל ב-יח, עמ' 1).