סוכות תשפ"ז

תורה ומעשים טובים של שוכני עפר

ר' יצחק אונגר סיפר שחלם על אביו שבא אליו בחלום והתחיל ללמד אותו ניגון, מה שאומרים בסוף הסליחות: "הזכירו לפניו השמיעו לפניו תורה ומעשים טובים של שוכני עפר, יזכור אהבתם ויחון זרעם שלא תאבד שארית יעקב", לכאורה קשה, שמזכירים רק את התורה ומעשים טובים של שוכני עפר, אבל כל אותם הקדושים שנהרגו ונשרפו על קידוש השם, ואין להם שום חלקת קבר, אם כן אינם 'שוכני עפר', ולכאורה אין להם את הזכות הזאת שישמיעו לפני הקב"ה את התורה ומעשים טובים? ופירש שהכוונה של 'שוכני עפר' היא לאלו שבחיים חיותם החשיבו את עצמם לעפר בבחינת 'ונפשי כעפר לכל תהיה' (אוצרותיהם של צדיקים מועדים א, עמ' פג).

תפילה קודם התפילה

בתפילת של ראש השנה ויום הכיפורים אומרים קודם חזרת המוסף: "אוחילה לאל אחלה פניו, אשאלה ממנו מענה לשון" כלומר, שמבקשים מהקב"ה שיהיה בעזרינו שנוכל לומר לפניו דיבורים אמיתיים כתיקונם. אפשר לומר על דרך הרמז גם מה שאומרים "שואלים ודורשים", כלומר שקודם שדורשים לפני הציבור מתפללים ומבקשים עזרה מהי"ת שישים בפיו את הדברים הראויים אשר צריכים לדבר, שיתקבלו דבריו בלב השומעים (דברי יואל, עמ' רלט).

וידוי בעמידה

יש שעומדים ביום הכיפורים בשעת התפילה על הרגלים כל היום וכל הלילה כדי להידמות למלאכים (שו"ע או"ח תריט,ה; משנ"ב תריט,יג). ההלכה היא, שצריך להתוודות בעמידה, ואפילו אם הוא שומע מהש"ץ והתוודה כבר, ביום כיפורים צריך לעמוד (שו"ע או"ח תרז,ג). עיקר הוידוי עד המילה: 'תעתנו' (מטה אפרים תרז,יא). יש אומרים כי צריך לעמוד עד אחר אמירת: 'על חטאים שאנו חייבים עליהם ארבע מיתות בית דין' כי גם 'על חטא' הוא חלק מן הוידוי (משנ"ב תרז,י; אול"צ ד יז,א). ויש אומרים שאפשר לשבת באמירת 'על חטא', שרק בוידוי העיקרי יש לעמוד ולא באמירת 'על חטא' וכך חלק נוהגים, ואין להכביד יותר על הציבור (יתד המאיר 72, הרב מאזוז). _עיקר הוידוי הוא אמירתו עד 'תעתענו', רצוי לעמוד באמירת 'על חטא' וכך נהוג אך אין זה עיקר הדין (הרב הלוי)._

צורת אמירת הוידוי

כשמתוודה שוחה מעט, ויאמר את הוידוי בנחת ובמתינות ובלב נשבר. וכתב בשער הכוונות, כי בעת שאומר את הוידוי יש לו להכות ביד ימינו כפוף כמו אגרוף על הלב ובצד שמאל, ובכל מילה הכאה אחת (ילקו"י או"ח קלא,ח). העיקר להכות באמירת אשמנו ולא באמירת 'על חטא' ומה שנהגו להכות על אמירת 'על חטא' הוא מנהג (אול"צ ד יז,א).

יום כיפורים בסימן אחדות

בתפילת יום הכיפורים אנו אומרים: "כי אתה סלחן לישראל... [הכוונה לחטאים שבין אדם למקום, שהשורש הוא חטא העגל], ומחלן לשבטי ישורון [הכוונה לחטאים שבין אדם לחבירו, שהשורש הוא מכירת יוסף]. ויש להוסיף שמדגישים 'שבטי ישורון' ולא שבטי ישראל, משום שפעם אחת מופיע בתורה 'שבטי ישורון' בהקשר של אחדות! יחד שבטי ישראל... ויהי בישורון מלך' (ישמח אביך ב, עמ' 71).

סדר נענועי הלולב

ישנם חילוקי מנהגים כיצד מנענעים: יש אומרים מזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה מטה (שו"ע תרנא, י) ג' פעמים לכל רוח מוליך ומביא דרך ימין ומכסכסים את הלולב בהולכת הלולב ובחזרתו כנגד החזה, אין צריך להטות ראשו וגופו רק את הלולב (משנ"ב תרנא, מז), ויש אומרים על פי האריז"ל: דרום, צפון, מזרח, מעלה מטה מערב, אין מכסכסים את הלולב ומטים גופם לפי סדר הנענוע ((חזו"ע סוכות, עמ' שנב), ויש שמכים בחזה כנגד הלב כשמחזיר את הלולב (קובץ שיעורים הרב נסים פרץ).

שלג מעל הסכך

נחלקו האחרונים האם שלג פוסל את הסכך. יש אומרים שהשלג אינו פוסל את הסוכה וראיה היא שהשלג אינו מביא את הטומאה, ולכן נחשב כמי שאינו (גינת ורדים כלל ד, ז). יש אומרים שהשלג נחשב כסכך פסול ולכן אם השלג רב אין לברך לישב בסוכה (ערוה"ש תרכט, ב). יש שמתירים מדין שלג שבטל לסכך, כדין סדין שבטל לסכך כשיש שיעור צילתה מרובה מחמתה ועוד שאין כוונת האדם להשתמש בו לתוספת צל ולכן אין לחוש במה שיש שלג על גבי הסוכה (מנחת איש חג ומועד תשרי צב). ונראה שהמברך יש לו ע"מ לסמוך (חזון עובדיה סוכות, עמ' לז). _להלכה למעשה מקילים בשלג על הסכך וניתן גם לברך 'לישב בסוכה' מהטעמים האמורים (הרב הלוי)._

אגד הלולב בקוישקלך

קוישקלך הוא סל העשוי מעלי לולבים ומשמש לאגידת הלולב יחד עם ההדסים והערבות. מטרתו לקיים מצוות אגד בלולב, אף שאגד הלולב עם מיניו אינו חובה וניתן להשתמש בכל דבר שאוגד (שו"ע או"ח תרנא,א; משנ"ב תרנא,ח). יש אומרים שמצוות אגד בלולב הוא דווקא על ידי קשר מעל גבי קשר, באופן שאין הערבות וההדסים יכולים לצאת ללא התרת הקשר, ולפי זה לא מקיימים את המצווה של האגד בקושיקלך (פס"ת תרנא,ב). _אנו נוהגים מאז ומעולם לעשות קשר מעל גבי קשר ולא לסמוך על הקוישקלך, ולולי דברי המתירים היה קשה לסמוך על הקוישקלך (הרב הלוי)._

כיבוד תלמיד חכם במצווה

השוחט חיה או עוף חייב לכסות את הדם, והמצווה מוטלת על השוחט (שו"ע יו"ד כח,ח). יש אומרים שהשוחט יכול לזכות אחרים לקיים את המצווה אם מתכוון לשם שמים וכך נהגו, ובמיוחד אם מכבד ת"ח לקיים את המצווה (תבואות שור כח,יד), ויש אומרים שאם השוחט מכבד אחרים הוא מבטל את המצווה כי המצווה מוטלת על השוחט, אלא אם כן ממנה את האחר כשליחו שיש מתירים בזה, למעט מת מצווה שזהו כבודו של המת שיתעסקו בו גם אחרים (חכמת אדם ח,ב; בינת אדם ח,ז).