בראשית תשפ"ז
אשר בחר בנו
נוהגים שכל הקהל עולים לתורה בשמחת תורה. הגרש"ז אועירבך נתן טעם: כדי שיכריז כל אחד 'אשר בחר בנו... ונתן לנו את תורתו' 'וחיי עולם נטע בתוכנו', כלומר שהם חיינו ואורך ימינו (הליכות שלמה מועד א,רמז). ניתן אף לומר שמכוונים לכך שני חלקי הברכה הראשונה: 'אשר בחר בנו' – כנגד שמיני עצרת בו מתגלה הקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל. 'ונתן לנו את תורתו' – כנגד שמחת תורה (אוהל מועד אלול-תשרי, עמ' קסג).
עסק התורה בימים שנצטווינו לשמוח בהם
מצד עצם השבת והימים טובים שנצטוינו לענג אותם ולשמוח בהם, זה עצמו מחייב את עסק התורה, כי מה הדבר הכי גורם שמחה לאדם? זה עסק התורה הקדושה! וכמו שכתוב: 'פקודי ה' ישרים משמחי לב', והחיוב והצורך בענין השמחה בשבתות וימים טובים זה מצד עצמו מחייב את עסק התורה, כי באמצעותה אדם מתמלא רגשות של שמחה (אבני חן – מועדים, עמ' 6).
כלאיים בבהמה למקדש
המושג כלאיים בבהמה מתייחס לבהמה שנולדה מהרכבת שני מינים של בעלי חיים ודינה שהיא פסולה להקרבה על גבי המזבח (רמב"ם איסורי מזבח ג,ד). מאידך הולד של בהמת כלאיים מותר בהקרבה על המזבח (רמב"ם איסורי המזבח ג,יב). בהמות אלו מותרות באכילה ולא נאסרו אלא בהקרבה למזבח בלבד (תמורה כח,א).
ברכה על ראיית נהר הירדן
הלכה היא, שהרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הירדן, כלומר המקום שבו עברו ישראל בירדן בחרבה בימי יהושע מברך בשם ומלכות: 'שעשה נסים לאבותינו במקום הזה' (שו"ע או"ח ריח,א). אין לברך אלא א"כ רואה את המקום המדוייק בו עברו ישראל, אבל אם רואה חלק מהירדן אינו יכול לברך אלא יזכיר את חסדי ה' והשגחתו (כפתור ופרח ז) ויברך בלא שם ומלכות (כה"ח ריח,ד). יש אומרים שאם רואה את כל קטע הירדן מהמטוס מים המלח עד גשר אדם שאז בוודאות הוא כנגד העיר יריחו של פעם יברך בשם ומלכות (אול"צ ב יד,מ), ויש אומרים כי גם במקרה כזה יברך בלי שם ומלכות, מכיוון שאין הנס ניכר מתוך המקום (אבני דרך ג,פז). _לפענ"ד, משום סב"ל יברך בלי שם ומלכות (הרב הלוי)._
כשרות החזיר לעתיד לבוא
החזיר הוא בעל החיים המזוהם והטמא ביותר, לפיכך לא נמנה עם שאר בעלי החיים בפרק שירה, הוא אינו מסוגל להסתכל בשמים וזה מחמת נפילתו בעמקי הקליפות (סידור בית יעקב ליעב"ץ, זמרת הארץ). יש שאמרו בשם מדרש, שלעת"ל עתיד הקב"ה להחזירו לישראל והדברים כפשוטם שהחזיר יעלה גרה ויהיה בעל סימני טהרה (אור החיים ויקרא יא,ג), ויש שאמרו שזהו משל לישראל שיהיו יושבים בארצם שלווים כאילו אין דבר שאינם רשאים לעשות, או על דרך הסוד שיש מלאך קטגור שנקרא 'חזריא"ל', שעתיד הקב"ה להחזירו ולהיות סנגור על ישראל (רדב"ז ב,תתכח). פירוש אחר, שהכוונה למלכות אדום המשולה לחזיר שעתידה לחזור ולשרת את עם ישראל (ר' בחיי ויקרא יא,ד-ז). ויש שאמרו שאין כזה מדרש (תורה תמימה ויקרא יא ז, כא).
לקיחת אוכל מהאולם שמחות
יש להבחין בין אוכל שנשאר בצלחת האישית, שמותר לקחת, לבין אוכל שנשאר בקערות הכלליות שבדרך כלל אסור לקחת. אוכל שנשאר בצלחת האישית ודאי שהוא עומד להיזרק ולכן מותר לקחת אותו הבית. לעומת זאת, האוכל שנשאר בקערה שייך בדרך כלל לבעלי השמחה או לבעל האולם, ולכן צריך לבקש מהם רשות. רק במקרה וידוע שאין מקפידים על האוכל, כגון שממילא האוכל עומד להיזרק והאירוע כבר הסתיים, מותר לאורח לקחת ממה שנשאר גם ללא רשות (שבט הלוי ד,רכה).
אין לחטוף מתנות כהונה
נאמר בתורה בעניין מתנות כהונה: "וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" (דברים יח, ג). מכאן דרשו חז"ל שאין לכהן לחטוף מתנות ואפילו לשאול אותם בפה, אלא אם הישראל נותן אותם דרך כבוד, יטלם. אין מצווה לקבל מתנות כהונה (דרכ"ת יו"ד סא,סד). אם יש הרבה כהנים, הצנועים מושכים ידיהם מהמתנות, אלא אם כן הוא אינו ידוע במקומו ככהן אז יקח את המתנות כדי שידעו שהוא כהן (חולין קלג,א; שו"ע יו"ד סא,יא).
נתינת זרוע לחיים וקיבה לאשת כהן
ישראלית הנשואה לכהן רשאית לקבל "תרומה" מהפירות והירקות (ויקרא כב,יא). מתנות שאין בהן קדושה כגון: זרוע לחיים וקיבה ניתן להביא אפילו לכהנת הנשואה לישראל (שו"ע יו"ד שלג,יד). נחלקו האחרונים, האם ניתן להביא מתנות כהונה שאין בהן קדושה לישראלית הנשואה לכהן: יש אומרים שהנותן לא יצא ידי חובה (ערוך השולחן יו"ד סא,לו), ויש אומרים שניתן לתת לישראלית הנשואה לכהן, שהרי ניתן לתת מעשר ראשון לישראלית הנשואה ללוי (דברי דוד ב יו"ד א דרך אמונה ביכורים ט,כ). -הן אז יקח את המתנות כדי שידעו שהוא כהן (חולין קלג,א; שו"ע יו"ד סא,יא).
זרוע לחיים וקיבה והברכה
מצווה מהתורה לתת לכהנים שלש מתנות מכל בהמה ששוחטים: זרוע, לחיים וקיבה (דברים יח,ג), כשכר על מעשה פינחס (חולין קלד,ב). יש אומרים שהנותן מתנות מברך "על נתינת מתנות" או נוסח דומה (רוקח שסו), ויש אומרים שיברך גם שהחיינו כשם שמברכים שהחיינו בפדיון הבן (דרכ"ת יו"ד סא,א בשם הגר"א). ולדעת רוב הפוסקים אין לברך מפני שמהתורה המתנות שייכות לכהנים מעיקרן ולכן אין בהפרשתן מעשה חדש של מצווה, ולדעתם יברך שהחיינו בלי שם ומלכות ויאמר לשם יחוד קודם הנתינה (כה"ח סא, ג-ד).
קשה כשאול קנאה
הנחש התקנא באדם הראשון קודם החטא, משום שראה את כותנות אור שלו וראה שיש עליו אור מקיף גדול, מה שלא היה לנחש משום שהיה היה 'ערום'. בחטא אדם הראשון נגרם שהכותנות אור הפכו לכותנות עור. כלומר, לפני החטא, אדם הראשון היה במדרגה רוחנית גבוהה ולא היה צריך בגדים הנחש התקנא בו ולא הרוויח מזה כלום! הוא עצמו ארור מכל החיות, נגזר עליו לזחול על גחונו ולאכול עפר. הוא הפסיד את עולמו. נפק"מ, לשמוח בטובתם של אחרים ולהביט בעין טובה על הצלחותיהם, כי 'קשה כשאול קנאה' (בא"ח ש"ר בראשית; משכן שילה בראשית תשפ"ז).