נח תשפ"ז

תהליכים שלוקחים זמן

אם תאמר איך נאמין בריאת עולם בששה ימים? והלא להריון לוקח זמן רב, וכן תבואת הארץ לזמן רב. נשיב הלא מטה אהרן וקקיון של יונה פרחו בלילה אחד. הנה מעשים בכל יום: פטריות נהיו בלילה אחד, שבולים שצומחים תכף ביום אחד, ומה שקצב זמן להריון ולתבואה בשביל שהבריות יראו לפניו ויתפלל לה' וימנעו מן החטאים (אמרות טהורות חיצוניות פנימיות,יב).

פרטי דינים בגזל הגוי

בגמרא נראה שיש מחלוקת האם גזל הגוי אסור (ב"ק קיג,א; ב"מ קיא,א). להלכה אין לגזול מן הגוי, וכל הגוזל אפילו שווה פרוטה עובר על לאו (שו"ע חו"מ שמח,ב). נפק"מ למעשה: א. יש חיוב השבה לגוי, או מדין והשיב את הגזילה (רמב"ם גזילה א,ב) או מדין קידוש השם (נתיבות חו"מ שמח,א). ב. בית דין מוציאים ממנו את הגזילה לאו דווקא מדין ממון הגזול (בינת ראובן ב"ב לא ד"ה ולתרץ). ג. אם גזל מהגוי פחות משווה פרוטה, על אף שאסור, אין חייב להשיב משום שלא נקרא 'ממון' (מחנה אפרים גזילה א בהגהה).

זמן הקמת המצבה

דין מצבה הוא מדרבנן (נדה נז,א), ולכן מי שציוה לא להקים מצבה על קברו אין שומעים לו (חזו"ע אבלות, עמ' תנב). יש שנהגו להקים את המצבה לאחר י"ב חודש משום שהמצבה היא חשיבות, או משום שהמת משתכח רק לאחר י"ב חודש (אליה רבה רכד), ועל פי תורת הסוד והאריז"ל, הזמן המובחר להקמת המצבה הוא ביום השביעי מהקבורה, אחר שעמדו המנחמים והסתלקו שבעת המקיפים, שיש במצבה מנוחה גדולה לנפטר ותיקון גדול לעילוי נשמתו וכן מנהג ירושלים. דווקא ביום השביעי לקבורה אפי' אם הרגל הפסיק את השבעה ואפילו בחוה"מ (חזו"ע אבלות א, עמ' תנג). מכיוון שכמעט בלתי אפשרי להקים מצבה ביום השביעי מהקבורה, לכן עושים ביום השביעי יציקת בטון על הקבר וכמה שיותר מהר מעמידים את המצבה עם הכיתוב שעליה (אבלות וטעמיה, עמ' 165). אם הקימו בטעות את המצבה לפני היום השביעי יש אומרים לסתור את המצבה ולחזור להניחה לאחר שבעת ימי אבלות, ויש אומרים שבדיעבד יש להשאיר את המצבה על קבר, הילכך שב ואל תעשה עדיף (חזו"ע אבות א, עמ' תנד). _המלצתי, להניח יסודות ביום השביעי, ואם לא להניח בלוק או אבן ביום השביעי ומזה להמשיך את המצבה (הרב הלוי)._

קריעה על ירושלים בזמן הזה

הלכה היא, שהרואה ערי יהודה בחורבנן או ירושלים בחורבנה צריך לקרוע קריעה בפני עצמה (שו"ע או"ח תקסא,ב). על ערי יהודה לא נהגו לקרוע בזמן הזה משום שלא בהכרח ידוע על מקומם הישן או שהם בשליטת ישראל, אך על ירושלים העתיקה [ללא קשר למקום המקדש] המנהג שלא לקרוע, משום שהיום הם בשליטת ישראל (חזו"ע א, רסד). יש המחמירים לקרוע גם על ירושלים, מכיוון שעדיין רואים בה כנסיות וקברי עכו"ם (מנחת שלמה א,עג). _היום נוהגים שלא לקרוע משום שירושלים בשליטת ישראל. הנהגה זו התחילה לאחר ששת הימים ולאט חלחלה לציבור (הרב הלוי)._

שמיעת קידוש על יין שרובו מים

יין שרובו מים ומיעוטו יין לבני ספרד אין מקדשים עליו ולבני אשכנז הוא יין גמור ומקדשים עליו (שו"ע או"ח רד,ה ורמ"א שם). בן ספרד יכול לשמוע קידוש מבן אשכנז המקדש על יין כזה ולצאת ידי חובה היות שלמקדש הוא יין מצויין (ילקו"י רד,ח). רוב היינות ומיצי הענבים בזמן הזה בכשרויות מהודרות מכילים הרבה יותר מחמישים אחוז יין ולכן כשרים הם גם לבני ספרד (הרב אופי מלכה).

שיעור הרחקה בהיזק ראיה

היזק ראיה הוא נזק שצריך להימנע מלגרום לחבר על ידי הסתכלות לתוך רשותו, משום כך אסור לאדם להביט לרשותו של חברו (שו"ע חו"מ קנז). מטעם זה אין אדם רשאי להתקין חלון או דלת מול חצר חברו או מול בית חבירו אם מחלון זה ניתן ראות את הנעשה בפנים (שו"ע חו"מ קנד,ג). חכמים לא נתנו שיעור הרחקה בהלכה זו, ואף אם הבתים רחוקים זה מזה, כל עוד ניתן לראות את הנעשה ברשות הזולת זה נחשב להיזק ראיה (נימוק"י ב"ב א,א). בימינו הולכים לפי מנהג העיר והמדינה והמנהג לעשות חלונות במרחק הרבה (מהריט"ץ, ישנות רנג). או משום שאין מספיק קרקעות אך בחצר רשאי לכוף את שכנו נגד המנהג (ציון במשפט – סופר, טז).

היזק ראיה בזכוכית אטומה

מחלוקת הפוסקים אם מותר לאדם לפרוץ קיר ולעשות בו חלון עם זכוכית אטומה, שדרכה יחדור האור אל הבית, אך אין ניתן לראות דרכה מאומה: יש אומרים לאסור ללא הסכמת השכן, משום שיש חשש שהזכוכית האטומה תשבר (כנסה"ג חו"מ קנד,סד בשם הרש"ך), ויש אומרים שמותר ואין לחשוש מפני שבירת הזכוכית, שהרי בעה"ב בעצמו נזהר שהזכוכית לא תשבר ותזיק לו, ועדיף להתקין זכוכית משוריינת (אבקת רוכל קכא).

אין אדם נוגע במוכן לחברו

תיבת נח היתה תיבת הגאולה, שהחיות לא טרפו זה את זה, הוא מעין 'וגר זאב עם כבש'. רבותינו מספרים, שה'שקר' ביקש להיכנס אל תיבת נח, אולם נדחה בתואנה כי עליו להמציא לעצמו בן זוג, השקר מצא את ה'פחת', כלומר ההרס והנזק כבת זוג, ה'פחת' הסכימה רק לאחר שהבטיח לה השקר להעניק לה את כל מה שירכוש לעצמו בעולם בשקרנותו (ילקו"ש רמז נו). בן עזאי אומר: 'אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כשערה אחת' (תוספתא יומא ב,ז), כלומר אי אפשר אפילו לגעת במה שלא שלך, ומה שאדם ירוויח בדרך לא ישרה, לא רק שלוקחים ממנו בחזרה, אלא מפסיד בגלל זה גם את מה שקיבל ביושר (אהללה ה' בחיי, עמ' 231).